הנשק מלא חול; כמעט שאינו ראוי לשמוש.
כרגיל, אחרי קרב קשה אנחנו מוכרחים להפיג את מתיחות העצבים ולספר למישהו את אשר ראינו. וכך מתמזגת תמונה שלמה של המערכה.
הפלוגה המסייעת נשארה מאחרינו. הקשר האלחוטי שלה עם מפקד החטיבה נתקלקל, וכך אחרו לסגת. הפלוגה עברה בשטח הפתוח, בו נסוגונו גם אנו, בשטח הראיה של האויב, וסבלה אבדות קשות.
בעיקר מדברים על גבורת הפצועים. לא הספיקו האלונקות והשמיכות, והאנשים פשטו את מכנסיהם וחולצותיהם. מספרים על חייל שהלך מכוסה ביריעת-הסוואה. ביקשו ממנו את היריעה כדי לשאת בה פצוע, והנה נתגלה שזהו מלבושו היחיד - שאר בגדיו כבר שימשו לאותה מטרה.
מספרים מי נפגע ומי נהרג. ברור שה״מסייעת״ סבלה קשה, ושפלוגת קוצר הושמדה כמעט כליל.
זר כי ישמע אותנו ברגע זה יחשוב כי אדישים אנחנו וחסרי רגשות, אנשים ללא לב ונפש. אך זוהי העמדת פנים. אילו היינו מגלים זה לזה את אשר נעשה ברגע זה בלבנו, היינו משתגעים. ואין צורך לבטא זאת - כל שם הוא דמות חיה בשבילנו, אדם שחיינו אתו חדשים בטוב וברע, בהתקפות ובמסיבות, שהכרנו את כל סודותיו הפרטיים, את שאיפותיו ואהבותיו. וכל אחד מהם משאיר אחריו חלל ריק שאי אפשר למלאו.
ולכן אין אנחנו מדברים עליהם אלא בטון של אדישות ושל חוסר-רגש.
יש הסבורים כי נחלנו מפלה. אך רובנו יודעים שאין אפשרות לדון על תוצאותיו של קרב בודד. רק תוצאות המערכה הכללית הן הקובעות, אם קרב זה או אחר נסתיים בנצחון או במפלה. קובעים מספרי האבדות בנפש וציוד משני הצדדים, ותקבע העובדה, אם בסופו של דבר ייעצר האויב או לא.
הקרב הבודד שוב אינו אלא חוליה אחת בשרשרת, ורק לפי הסיכום של קרבות רצופים אפשר לשפוט.