כולה, זועזע מגורל אנשיו עד צדי כך שהיה צורך להעבירו זמנית לתפקיד במטה הגדוד. פלוגתנו, בת-המזל, נשארה הפלוגה הותיקה היחידה בגדוד. פלוגה ג׳ היתה מורכבת מטירונים חדשים.
מאחר שלא הצלחנו להשמיד את הטור המשורין ליד אשדוד, הוטל עלינו לתסוס את החזית מולו ולמנוע את התקדמותו. בליל ה-6 ביוני נסינו להגיע אל הקיבוץ ניצנים, שהותקף קשות. עברנו בחשכה את הגבעה 69, בה התחילו אנשינו זה עתה להתחסר, אך עוד לפני הגיענו לניצנים נמסר לנו שהקיבוץ נכנע ונצטוינו לחזור.
תפסנו עמדות בבית-דאראס, כפר מרופש מאין כמוהו, ולחמנו במשך ימים אחדים במצרים ובפרעושים. הפרעושים היו שואפי קרב יותר. הם היו מורעבים אחרי בריחת הערבים, ומליונים מהם כיסו את השטח.
הדפנו התקפות קטנות, אכלנו תרנגולות ושפנים, וחכינו להתקפה הגדולה של המצרים. והנד, נזדמנה לי אחת ההזדמנויות הקטנות שאתה נתקל בהן לעתים בחזית.
8 ביוני, 1948. בית-דאראס.
על שום מה התנדבתי לג׳וב זה ? הוא נראה לי פשוט מענין, ומאחר שהייתי במקרה במקום כשחיפשו את המתנדבים יצאתי ״סתם ככה״.
חברי טענו, כרגיל, שאני מסכן את חיי כדי שיהיה לי על מה לכתוב בעתון...
ירח, המ״מ שלנו הודיע לנו, שדרושים ארבעה מתנדבים לתפקיד מיוחד ורציני מאד. אמרתי לו שאני מוכן לצאת.
הדבר קרה בשעה 10 בבוקר. שלושה טאנקים, תותח ומכונית של חיל הרגלים המצרי התקיפו את העמדות שלנו בבית-דאראס מכוון אשדוד. המחלקה שלנו השיבה אש.
תחילה נפלו הפגזים בקרבת העמדות שלנו. אך פתאום הרגשנו כי ההתפוצצויות מתרחקות.
שתי מכוניות-משא שלנו, שבאו, כנראה, מבאר-טוביה, תעו בדרכן ונכנסו לטווח האש של האויב.