משהו עף מעלי - המטפחת של אלברט. כעבור דקות מספר טס גם הכובע של אפרים. אבוד - אין לנו אפשרות להיעצר ולהרימו. אני אוחז בשתי ידי בכובע ובסטן שלי. שרירי המצח כואבים מרוב מצמוץ בעינים, שהן אדומות ודמועות מרוב אבק.
שוב הואדי. אנחנו יורדים מן הכביש ועוברים אותו בחיפוי הדדי. הפעם נגמר התהליך במהירות יחסית. למדנו משהו מן הנסיון.
אנו מתרחקים מאזור הגבול וחוצים את עקרון. במרכזה מועדון קטן לחיילים - מועדון נאה. רעיון הראוי להוקרה. בפנים יושבות שתי בחורות חמודות. תחילה הן נבהלות כשאנחנו מתפרצים פנימה, מלוכלכים ומאובקים מכף רגל עד קודקוד. אח״כ הן צוחקות. הצחוק הקליל והצלול משכיח מאתנו את עייפותנו. אנחנו שותים גזוז ובירה ומרגישים את עצמנו גבורים. הג׳יפים, על נשקם המאובק, נראים כאחר קרב כבד. יחי הרושם...
חזרה לבסיס. בראשנו רק חלום אחד - מקלחת קרה ומטה. ההפוגה רכרכה אותנו. הגיע הזמן להתרגל שוב לסבל קרבי.
הפוגה.״
אחד התפקידים שלנו הכריחנו לבלות ימים אחדים במחנה סרפנד. שם ניתנה לנו בפעם הראשונה הזדמנות לחיות בשכנות עם אנשי פלמ״ח גדודי ״הראל״, ששכנו באותו מחנה.
היחסים בינינו ובין הפלמ״ח היו תמיד מוזרים במידת-מה. בראשית המלחמה הרגיזה אותנו הפרסומת שזכו לה בכל מעשיהם, בעוד שאיש לא התענין כמעט בפעולות שלנו. יש תמיד אי-צדק בפרסומת, המפלה יחידה אחת לרעת האחרות. היחסים בין הפלמ״ח והחי״ש היו, איפוא, מתוחים למדי.
אולם במרוצת הימים התחבבו עלינו אנשי הפלמ״ח, בשל רוחם ומשטרם הפנימי. נוצרו יחסי ידידות חמים בין חטיבת גבעתי וחטיבות הראל, יפתח וסרגיי, שאתן שיתפנו פעולה בתקופות שונות. אהדה הדדית זו נבעה לא רק מתוך הערכת הסגולות הקרביות, אלא גם מתוך גישה משותפת לבעיות המשטר הצבאי. התחלנו להוקיר את ערכי הפלמ״ח, את החברות הפלמ״חית בין הדרגות, את הגישה החנוכית המעדיפה ככל האפשר לשון הסברה על לשון פיקוד.