הסקרנות האופינית של החייל המשתעמם, והיודע כי רעהו אוהב לספר צ׳יזבאת.
אני מתחמק איך שהוא מידיהם והולך לישון. מובטחים לי יומים-שלושה של מנוחה...
*
ההפוגה היתה צריכה להסתיים רשמית ב-9 ביולי, בשעה 10 לפני הצהרים.
ב-6 ביולי כינס אותנו אריה בחדר האוכל, בו שרדו עוד הקישוטים של חגיגת יום ההשבעה, וקרא באוזנינו את פקודת המבצע שיתחיל ב-9 ביולי בלילה.
*
ב-8 ביולי בשעות הבוקר המוקדמות, הוזעקנו לפתע אל הג׳יפים. לא ניתן לנו לאכול ארוחת בוקר. ארזנו את ציודנו הקרבי תוך דקות ספורות ועלינו.
בבאר-טוביה נודע לנו שהמצרים הפרו בלילה את ההפוגה, 30 שעות לפני סיומה הרשמי. הם הנחיתו מהלומת-פתע אדירה על עמדות-ההגנה שלנו בבית-דאראס, שהגנתה היתה נתונה בידי פלוגתו של שמעון. בקרב-מגע שעלה לפיסגת הלחימה, נשברת מהלומת ההתקפה. אחד החיילים, מתתיהו ברוכין, שהוקף בבונקר אחרי שנשקו יצא מכלל שימוש, החזיר ארבע רימוני-יד שנזרקו עליו, זה אחר זה, על ראשיהם של המתקיפים הסודאנים וניצל יחד עם חברו, נועם כשר.
אולם בינתיים הטילו המצרים כחות חדשים לתוך המערכה, שהיתה צריכה לשמש פתיחה לאופנסיבה רבתי. הוטל עלינו לצאת לבית-דאראס כתגבורת למגינים, אך הדרך מבאר-טוביה למקום נותקה ע״י שרשרת של טאנקים מצריים שנעו בשטח, ושרק במאוחר נתגלה כי רבים מהם היו כלי-הטעיה עשויים מקארטון ובד.
לבסוף הוחלט, כי הג׳יפים יתקרבו אל האויב מכוון כפר סואפיר ויתקיפוהו מן העורף. ואכן, הופעתם הפתאומית השלימה את עבודת חיל הרגלים וגרמה לנסיגת הסודאנים. מפאת ליקוי במנגנון הקשר לא הבין מפקד הג׳יפים, כי ניתנה לו הזדמנות בלתי-חוזרת לרדוף אחרי האויב ואולי אף להגיע עד המשלט 69.
בתום פעולה זו חזרנו לבאר-טוביה. עזרנו להוביל מבית-דאראס את השלל הרב שנפל לידיהם של מגיני המקום, וחכינו להוראות נוספות ביחס להתקפה הגדולה שנקבעה לאותו לילה.