אומרת הגננת, "נטריד את חאטא וכארטיה. אחיה עם שני ג׳יפים יפעל נגד חאטא. אלברט ושני ג׳פים ימשיכו בדרך ויפעלו נגד כארטיה. הקשר יהיה במיק. 21״.
גן-הילדים מפהק. זה שבוע ימים מכירים אנחנו את התכנית בעל-פה.
״אנחנו יוצאים מג׳סיר. השטח מסביב לכפר ממוקש. תצטרכו לחזור בכביש. סימן-ההיכר הוא שלוש שריקות או שלושה נצנוצים בפנס״.
הבחורים של המושב מצטופפים ליד החלון ומקשיבים בפה פעור. ״חבל שאין כאן בחורות״, לוחש לי ישראל, ״אתה יודע, קודם ראיתי בלונדינית אחת...״
*
״הלו לאה שלוש ללאה אחד! הכוכבים רומנטיים נורא! לאה שלוש, עבור!״ אני מקשקש לתוך המכשיר כדי לבדקו.
״לאה אחד״, המכשיר שנשאר עם אריה בג׳סיר, אינו רומנטי כל כך. הוא מייעץ לי לשים לב לדרך.
אנחנו מתקרבים לחאטא. הכפר צריך להיות קרוב, אך הלילה חשוך מאד. ״הלו, לאה שלוש ללאה שנים...״ אני רוצה לבדוק את הקשר שלי עם הג׳יפים שנועדו לפעולה נגד חאטא.
כדור. עוד כדור. צרור שלם. זוהי חאטא. אנחנו יורדים מן הכביש כדי לצאת מן הטווח. ״לאה שלוש ללאה שנים, או-קיי, אנחנו ממשיכים, עבור!״
״לאה שנים ללאה שלוש - אנחנו מחכים לכם - עבור!״
*
אנחנו מתקדמים באיטיות איומה. וואדי. אנחנו עוברים. וואדי שני. הדאד, הנהג שלנו, יורד מן הג׳יפ ובודק את המקום. אנחנו עוברים באלכסון. המרחק לכארטיה אינו רב. אך בגלל האש ליד חאטא עקפנו עיקוף גדול מדי. איבדנו לפחות רבע שעה.
לפנינו מנצנץ אור. סוף-סוף. אנחנו מתקרבים. עוצרים באמצע השדה. ״לאה שלוש ללאה שנים! אנחנו מוכנים! עבור!״
מסביב שקט גמור. אפשר לחשוב שנמצאים אנחנו בלב מדבר שומם.
״תק-תק-תק-תק - תק-תק - תק-תק-תק-תק - תק-תק -״.