יפה הוא לדעת כי חבריו דואגים לך, שמחים לקראתך. אין אנחנו רגילים לשאת נאומים על רעות ואחווה. אך ברגע זד, יודעים אנחנו שמשפחה אחת הננו, שנשאר משפחה אחת כל ימי חיינו.
״נו, מה עם הקאסיאופיאה שלך ?״, אני מותח את ראובן. איני יכול
לוותר על ההנאה. ״אילו היו כל הסיירים שלנו - - - כמוך היינו
נמצאים כבר בגן-עדן״.
״אני ?״ שואל ראובן בתימהון שכולו תמימות, ״איך הייתם יוצאים מן החור הזה בלעדי ?״
אותו לילה פעלו מחלקות-המשורינים של פלוגתנו יחד עם פלוגות חיל-הרגלים לכיבוש הכפרים עיבדיס, עיראק-סואידן ובית עפא. כל המקומות האלה נכבשו בקלות יחסית, אלא שיחידות-הפלמ״ח שהוטל עליהן לכבוש את משטרת עיראק-סואידאן נכשלו בהתקפתן, וכל עוד שלט האויב בעמדת-מפתח זאת לא היה טעם להחזיק בבית-עפא ובעיראק סואידאן הכפר. הם פונו בבוקר. אולם המשלט עיבדיס, שנכבש מידי מטה-גדוד מצרי, נשאר בידינו.
לפני הצהרים יצאו המצרים למכה נגדית עצומה מכיוון משטרת עיראקסואידאן. עוצמת המכה הוכיחה, כי כוונתם המקורית היתה לפתוח באופנסיבה בגזרה זו במגמה לפרוץ את חזיתנו ולהתאחד עם הכוח השני, שהיה צריך לפרוץ את החזית ליד בית-דאראס. אילו היתה תכנית זאת מצליחה היתה נפתחת לפניהם הדרך לתל-אביב.
שני מכשולים קטנים עמדו בדרכם - הקיבוץ נגבה ומשלט עיבדיס. נגדם הוטל הכוח המרוכז של האויב.
החל הקרב הגדול ביותר בתולדות המלחמה.
11 ביולי, 1948. שוחה בסואפיר.
פרדס ליד הכפר סואפיר. החברים שוכבים בשוחות שחפרון בבוקר השכם, ליד הג׳יפים המוסוים. נחרתם נשמעה למרחק, סימן שעייפים הם מאוד. אתמול עזרו להדוף את ההתקפה הקשה על בית-דאראס. בלילה הטרידו באש מקלעים את חאטא ואת כארטיה, הנמצאות בידי המצרים. עם הזרם, בשעות המוקדמות של הבוקר, עבדו קשה בחפירה ובהסוואה.