נהדרות, מעופפות ומהדהדות במרחב. ובאותה שעה עיצב הדף את החטיבה ונטע בה החלטה אכזרית - האויב עבור לא יעבור.
ביום 10.7 ציין הדף למופת את הפלוגה של לוחמי בית-דאראס. ביום 11.7 ציין את ״חולדות נגבה", ואת הפלוגה הממונעת שלנו. ביום 14.7 הוליד הדף הקרבי שם חדש - ״שועלי שמשון״.
ארבעה ימים ושלושה לילות עמדו נגבה ועיבדיס. ארבעה ימים ושלושה לילות עמדה חטיבת גבעתי - ארבעה גדודים דלולים וגדוד אחד של מילואים מן החי״ם - מול עוצמתו המרוכזת של הצבא הערבי הסדיר המשוכלל ביותר. עמדה ולא נסוגה.
ביום הרביעי לקרב, הוא ה-12 ביולי 1948, הסתנן כוח מצרי ממשטרת עיראק-סואידן למשלט 105, החולש על הכביש לנגבה. בפעם הראשונה היה הקבוץ מנותק לחלוטין.
הגיע הרגע הגדול ביותר - ההתמודדות הנואשת פנים אל פנים, שתכריע את גורל המערכה.
13 ביולי 1948. שוחה בסואפיר.
זה חמשה ימים לא התרחצנו, לא ישנו אלא שעתיים-שלוש רצופות, אכלנו מנות חטופות ודלות. אנחנו עייפים עד מוות. רק המתיחות של הפעולה מוציאה אותנו כל כמה שעות מעייפותנו הנפשית.
קרוב לחצות התרכזו הג׳יפים בעמדות כוננות. במשך היום נתקבלו בשורות רעות - נגבה עמדה שוב בהתקפה איומה שנמשכה עשר שעות, וגם על עיבדיס, אותו משלט סטאלינגראדי המשקיף על הקיבוץ, נערכה התקפה עזה. במשך כל היום שמענו את רעם ההפגזה וההפצצה.
שכבנו ליד הג׳יפים ונסינו לחטוף שינה קלה. שאגת התותחים שלהם ושלנו - אינה מפריעה לנו עוד. התרגלנו אליה כשם שמתרגלים אל המית הגלים.
*
"כל אנשי הג׳יפים - לעלות על המכוניות !"
חבשנו את כובעי הפלדה, הכינונו לעצמנו מקום ישיבה נוח ככל האפשר, בדקנו בדיקה אחרונה את המקלעים - וקדימה.