כעבור שעות אחיות משתנה כל התמונה: מסתננות אלינו הידיעות הראשונות והן משכיחות מלבנו את הכל. נצחנו, נצחון עצום ומזהיר, נצחון שאיש לא פילל לו. חיסלנו כמעט גדוד מצרי שלם. קמה פאניקה במחנה האויב, שברח בבהלה, ונשארו במקום 2 תותחים, 4 זחלים, 10 פיאטים, מכונות יריה וכמות עצומה של תחמושת הראויה לשימוש. השדות זרועים הרוגים. והמשלם, המשלט החיוני להגנת נגבה, בידינו.
אנחנו מתחילים להשתולל. חמשה ימים נלחמנו נגד אויב בעל נשק עדיף בהרבה. והנה הכינו באויב זה מכה ניצחת, אנשים מעטים בלי שריון ניצחו את הכוח העצום הזה.
גרמנו למפנה בחזית הדרום. וזהו אות הגאולה לנגבה, צוק הגבורה של הדרום.
ואם חסר עוד משהו לאשרנו - הנה הוא ניתן לנו. ארבע שעות חופש מפעולה, כדי שנוכל להתרחץ ולהינפש.
להתרחץ - שיא האושר! ואכן, אנו זקוקים לכך. כשאני מופיע לארוחת הבוקר כקצב, במכנסים אדומים ובזרועות המכוסות דם קרוש עד למפרקים, מפנה אחד החברים את ראשו ורוצה להקיא...
הקרב על משלט 105 היה נצחון מכריע, נקודת המפנה של המערכה כולה, וכך מתאר אותו הדף הקרבי:
חזית הדרום
מטה חטיבת גבעתי
מות לפולשים!
דף קרבי
אור ליום ה-14.7.48
כלבי אנגלו-פארוק תחת גלגלינו!
מכת החושך - מכת הדם
מגיני נגבה - עוד הם עומדים כחומת ברזל מלובן ונחשולי כלבים מסתערים ומנפצים ראשיהם אל כתלי המגן, פורצים ונסוגים, ויללת פצועיהם מתערבת ברעמי שרפנלים - השלך פתאום הם בשדה הקטל.