הבוקר האיר: ואין תותחי האויב פועלים. שעה 0900 - המגינים מתכוננים, כבכל יום - לחדוש התקפת האויב - ולא באה.
שעה 1200 : טנקים לא יורדים. שעה 1500: - חיל רגלים לא עולה על הגבעות. שקט: שקט מוזר בשדות.
אך אנחנו יודעים: היום לא יבוא האויב. כי הלילה הזה היה ליל מכת הדם.
...בשעה 0030 יצאה פלוגת חיל רגלים בסיוע כוח הקומנדו הממונע של החטיבה להתקפה על ריכוז הצבא המצרי שערך את כוחותיו מחדש במשולש נגבה-ג׳וליס-״113״. ההתקפה נמשכה כל אותו לילה, עד שחר. תחת מחץ ההסתערות של חיל הרגלים והממונעת שלנו נפרצו קוי האויב - והריכוז המצרי נתרסק ובבהלה בלתי שכיחה נסוג לכל העברים. למעלה מ-10 פיאטים, 2 מכונות יריה, 4 זחלים ושלל רב אחר השאיר האויב בשדה.
בשעת ההסתערות רותקו יחידותינו באש חזקה של האויב שכוחו נמדד לגדוד מלא - ובקרב ממושך ועז פנים אל פנים הכרע צבא האויב - ו״שועלי שמשון" (יחידת הקומנדו הממונעת של החטיבה) פרצו עברו קדימה! ולפתע, היתה רכה האדמה - גופות! עשרות גופות תחת גלגליהם.
נרתע הנהג: בני-אדם תחת גלגליו! רגע. זכר את נגבה, את בית-דרס - וידרוס!
אל רתיעה, בנים: כלבי רצח - דינם דם!
וככל שתטיבו לדרוס כלבי דמים, כן תעמיקו לאהוב את היפה. את הטוב את החרות.
ולא די. שנסו מחניים, בחורים: הנה הג׳יפים שלנו יהיו מחר לאמפיביות! כי בנחל נצעד. בנחל דמם של פולשים. מבית עפה אל
עירק סואידן. באישדוד אל - - - עד יטבעו עד צואר! - עד לא ישובו כלבים לגבול מאורתם.
דרוסו!
מוכנים.