לפני כן הפעיל את הציר הקדמי של הג׳יפ. צלעותיו מעוכות. הוא סובל מהלם קשה.
עוד אנחנו חוקרים אותו והנה מופיע הג׳יפ האחרון. יאנק נוהג בו. הג׳יפ גדוש ומלא. יאנק מספר שראה כי קרה משהו לג׳ים הקודם, ירד מן הדרך ועקף את המקום. הוא לא ראה איש. בדרך לקיבוץ נתקל בכמה פצועים של פלוגה א׳ ואסף אותם.
אנו מסתכלים בפני הפצועים. קוצר ומשה אינם נמצאים ביניהם.
קודם כל שולחים אנחנו את יאנק עם הפצועים לסואפיר. כשהוא נעלם נשאר שקט מוזר מאחוריו. כולנו יודעים מה המצב, גם מבלי שיהיה צורך לדבר על כך. השעה היא חמש ורבע. שרדה חצי שעה או פחות עד עלות השחר.
הפחד הגדול מלפני שעה שוב עולה בלבי. אך פי מדבר כאילי מעצמו: ,,ג׳יפ אחד צריך לחזור. מי מצטרף?״.
״אני!״ אומר יעקב וולישקובסקי, המם-כף השחרחר.
מתחיל ויכוח. האם יצאו שני ג׳יפים או אחד בלבד? מדברים על פגזים. אני מסתכל בג׳יפ המרוסק ושותק. אין הדבר נראה לי בפגיעת פגז. המכונה מרוסקת מלמטה. זוהי עבודתו של מוקש. ובמקום שישנו מוקש אחד, אין כל ספק שישנם אחרים מסביב.
״דרוש נהג״, מכריז יעקב. אין תשובה. חבל שיאנק כבר יצא לסואפיר. הוא היה בודאי מצטרף.
הדקות היקרות עוברות. פתאום מתערב ציבילי בשיחה. ״דרוש לכם נהג?״ הוא אומר בשקט, ״אני מוכן!״ האם הוא יודע לנהוג בג׳יפ? הוא מחייך - הוא נוהג באוטובוס.
חיש מהר אנחנו קופצים על הג׳יפ. אך לפתע מופיע בשער ג׳ים אחר. יושב בו אריה סגל, מפקד הפלוגה המסייעת, הממלא כרגע תפקיד של סמג״ד. במלים חטופות אנחנו מסבירים לו את המצב.
״חזרו כולכם מיד לסואפיר!״ פקד.
אנחנו נדהמים. לחזור לסואפיר, עכשיו? ופתאום עוקבים אנחנו אחרי מבטו: -
באופק הופיע פס דק של כסף.