אף לאחד מהם אין תחליף, אשר כל אחד מהם גדל עם היחידה והפך חלק ממנה והשאיר אחריו חלל ריק.
הם יצאו משוחותיהם - חיילי חזית הדרום שהלמו באויב החזק ביותר, אויב עדיף בזיונו, - שעצרו בידיהם ממש טאנקים ומשורינים, שסבלו הפגזות והפצצות בלתי ספורות ולא נסוגו.
״שועלי שמשון״ - אנשי הקומנדו בג׳יפים המנוקבים מכדורים ומרסיסים, האנשים שדהרו בכבישים מופגזים, שעלו על עמדות האויב, התפרצו לכפרים מבוצרים, הצילו פצועים והחישו תחמושת לעמדות מנותקות. כמה מיוצרי היחידה נשארו בחיים, בריאים ושלמים?
מגיני נגבה - זו סטאלינגרד העברית, אנשים שחיו בבונקרים מחניקים, שהדפו עשרות התקפות של טאנקים ורגלים, שהופגזו והורעשו עשרים וארבע שעות ביממה, חיילים ו"ציביליים״, צעירים ההולכים כפופים בין בתים הרוסים וצריפים עשנים.
אנשי משלט עיבדיס - אלה אשר החזיקו מעמד בגיהנום שאינו ניתן לתאור במלים, שנאחזו בצפרניהם באדמה הרועדת מהלם ההתפוצצויות.
הם יצאו משוחותיהם, בג׳וליס וכארטיה, בבית-דאראס וחאטא, המעטים שעמדו כנגד הרבים, דויד׳ים שמגרו את גלית.
הם יצאו משוחותיהם - והנה העולם עודני קיים, והפרחים עודם פורחים, והצפרים עודן מצפצפות.
הם יצאו משוחותיהם - והם רוצים לחיות, לחיות בלב שלם ובנשמה שוקקה. כל אחד מהם היה מוכן למות, כל אחד מהם נשאר בחיים במקרה, כל אחד מהם ניצל בנם עשרות. מאות פעמים, ממוות כמעט בטוח,
הם יצאו משוחותיהם - המעטים שהאומה חייבת להם חוב שאי אפשר לפרעו.
גם אחרי היכנס ההפוגה לתקפה נמשכו הפעולות במשך שעות אחדות בקטע החזית של כארטיה. האויב התקיף בחימה שפוכה את הכפר שנכבש אתמול. כבוש הכפר על ידינו היה צריך לפתוח את הדרך לנגב ולנתק את כוחות האויב במג׳דל ועיראק-סואידאן מכוחותיו בפאלוג׳ה ועיראק-אל-מנשיה.