כשלושה ק״מ מדרום לאישדוד, בין באר-טוביה וניצנים, ישנה גבעה המסומנת במפה במספר 69. היא נמוכה, קרחה, ועליה שלושה מגדלי-מים מימי האנגלים. היא חולשת על הכביש בין אישדוד, מקום ריכוז הגייס המצרי העיקרי, ובין מג׳דל, בסיסו.
ב-7 ביוני, יומיים אחרי הקרב על אישדוד, עולה כוח עברי קטן בחשכת לילה על הגבעה, ומתחפר בה. עם עלות השחר הוא חוסם את הכביש באש. העברי ניצח בסיבוב הראשון.
המצרי חש במכה ומתכונן למהלומה נגדית. כעבור יומיים נוספים,
עם עלות השחר, הוא מטיל את כוחו המרוכז על הגבעה. זו הפעם הראשונה יורדת על מישלט עברי מהלומה מרוכזת של כל כלי הנשק המודאֶרניים: הפגזת-תופת, הפצצה אוירית איומה, הסתערות השריון הכבד. המותקפים נאחזים באדמה. והנה, ברגע המשבר הגורלי, נשברת החוליה החלשה ביותר בשרשרת - נופלת רוחו של אדם אחד בתפקיד אחראי. הגנת המקום מתמוטטת. גבעה 69 נופלת בידי האויב. המצרי ניצח בסיבוב השני.
*
במטה החטיבה הולמת הידיעה כברק ביום קיץ. לרגע קט שוררת אוירה של תדהמה גמורה. הכל בטחו, שהגבעה תחזיק מעמד. לפי כל החישובים הצבאיים היה עליה להחזיק מעמד. בכל זאת נפלה.
הכל רואים רק עובדה אחת - בהתמודדות הראשונה בין האדם העברי ובין הפלדה המצרית ניצחה הפלדה את האדם. האומנם אין הרוח יכולה לעמוד בפני החומר ? האם טעו כל אלה שקיוו, שהאדם הלוחם ימגר את המכונה הלוחמת?
אך בחדרם הקטן עומדים המפקד וסגנו, הם יודעים עיבדה שניה ברגע זה מוכרע גורלה של מדינת ישראל הצעירה. אם המצרים ימשיכו בהתקדמותם לעבר באר-טוביה - יבקיעו את החזית. אין כוח מילואים שיעצרם. אם יגיעו המצרים לבאר-טוביה, תתמוטט החזית כולה התמוטטות גמורה. הדרום יפול. ותל-אביב אחריו.
מרחב-החטיבה נחשף כמעט מחיילים. כוחות של הלגיון הערבי והמונים מקומיים כבשו את גזר במזרח. הקיבוצים גת וגלאון מחזיקים