השני לסטודנט לפילוסופיה. אך הם המפקדים על בני-אדם בגיהנום זה. הם הושלו בקרב, הם ראו לפניהם את הדוגמה האישית של שמעון אבידן ו״מאירקה״, סגנו. עתה הם דנים בטיוטה של פעולות 24 השעות הבאות, ומקבלים את ההחלטה.
המג״דים חוזרים ליחידותיהם, מסיירים את המקומות בהם צריכות יחידות אלו לפעול ביממה הבאה, נותנים את הפקודות, משלימים את ההכנות. אותה שעה דן מטה החטיבה עם ראשי השירותים - אנשי המינהלה, הקשר, ההנדסה והשרות הרפואי - בבעיות הכרוכות בפעולות היממה; סידור האספקה, הבאת התחמושת ליחידות. בירור הידיעות הדרושות.
בחמש לפנות ערב חוזרים המג״דים להתיעצות שניה ואחרונה. הם מגישים דו״ח על המצב, נעשים הסידורים האחרונים בין היחידות ובין השירותים. הכל נערך לפעולת חלילה.
בשש יוצאים האנשים לפעולה. נערכת בקורת אחרונה. מסבירים לאנשים את המוטל עליהם.
שעת האפס. היריות הראשונות, ההסתערות, הרגעים הגדולים בין חיים למות, האבדות, הובלת הפצועים, החשת התגבורת, הקרב. את כל אלה רואה המטה הקרבי - באמצעות האלחוט המחובר לרשת של היחידות הפועלות. מפקד החטיבה וקצין המיבצעים מאזינים, חשים את הסבל, את האש, את הדם כלוחמים עצמם, מתערבים במהלך הקרב, מתאמים את הפעולות, אף משנים את התכנית באמצע הקרב.
בשעות המוקדמות של הבוקר מוכרע גורל הלילה. נרגשים ונרעשים, כאילו השתתפו בעצמם בהסתערות, יוצאים שני המפקדים מן המטה הקרבי, לחטוף שעות מעטות של שינה, לפני שיצטרכו להתעורר ליום חדש של קרב, של אחריות, של החלטות גורליות.
*
ארבעה ימים וארבעה לילות נטוש הקרב. נגבה ועיבדיס החזיקו מעמד.
ביום הרביעי מרגיש המצרי, שהוא מתקרב לאפיסת כוחות. הוא הולם מהלומת גדולה, אחרונה.