נכנסו מיד לפעולה. הפגזים התפוצצו מסביב לג׳יפים, שהחליפו את עמדתם תכופות, ירו פעם מכיוון אחד וכעבור דקות מספר מכיוון אחר.
היה צורך לתת לחיל הרגלים תמיכה נוספת. הפקודה באה באלחוט, והג׳יפים הפנו שוב את פניהם אל האויב ודהרו לקראת השדות המופגזים.
הג׳יפ של איסר נפגע בשעה שחיפה על נסיגת הג׳יפים האחרים.
פגז של 2 ליטראות ריסק אותו. הנהג והמקלען הראשון, שישבו לפנים, נהרגו. איסר הועף למרחק של עשרה מטרים והתעלף.
כשחזרה אליו הכרתו נדם כמעט קול הקרב. בכפר עלו מפעם לפעם ראקיטות אדומות - סימן שלא נכבש.
איסר קם על רגליו, כשכור, ונשען אל עץ. אבריו כאבו, אך נראה שאף אבר לא נשבר. השעה היתה ארבע בבוקר, נותרה עוד שעה אחת עד עלות השחר. עד אז יצטרך להיעלם מתחום הראיה של האויב.
הוא ניגש אל הג׳יפ המרוסק. אין ספק, החברים נהרגו מפגיעת הפגז. הוא העמים את המקלע על שכמו ופנה עורף לכפר.
בקרבת המקום נתקל בואדי. הוא הלך לארכו, כדי להימלט מאור הרקיטות של האויב.
פתאום נרתע והצמיד את עצמו לאדמה. לפניו ראה תנועה. עתה שמע גם קריאה חלושה. ״יחיעם... יחיעם...״
״יחיעם״ היתה סיסמת הלילה. איסר התקרב אל הדמות שרבצה על הארץ, והתפתלה בכאבים. עוד לפני שראה את הפנים, עוד לפני שיכול היה להבחין בקול, ידע מי הפצוע.
מיכאל לא הכירו תחילה. ״אל תגע בי...״ מלמל, ״אני מת...״
איסר גזר בסכינו את מכנסיו של מיכאל המגואלים בדם. הרסיס חדר לשוק השמאלית. אין ספק שהעורק נפגע.
הוא למד מה לעשות במקרה כזה. גם היה אתו חוסם עורקים.
איסר חישב במהרה את כל האפשרויות. מיכאל לא יוכל ללכת לבדו והוא, איסר, לא יספיק לשאתו על גבו ולהתרחק מתחום הפגיעה של האויב לפני עלות השחר. האם לעזבו לנפשו ? יצר הקיום העצמי לחש עצה זו לאזנו. אך הוא ידע שאם חוסם העורקים לא ייפתח