ועל אחת כמה וכמה שאינה הולמת את החייל העברי. חייל הגר בחדר נאה הוא מרוצה יותר, ועל ידי כך הוא גם חייל טוב יותר בקרב.
באחד הערבים החשוכים הופיע ב״חוילה״ שליד ג׳אלדיה הקומפוזיטור מ. זעירא. התקבצנו מסביב לנר קטן והאזנו לצלילים הרכים הבוקעים מתוך המפוחית. אוירה מיוחדת במינה השתררה במקום - האפלה, הצלילים, דמויות החברים. הרעות הגדולה שעטפה את הכל. ופתאום החלו מלים להצטרף בלבי לחרוזים, והחרוזים לבתים. נולד שירם של ״שועלי שמשון״.
רשמתי את המלים בעפרון על פיסת ניר לאור פנסיו של אחד הג׳יפים שהדלקתי מפעם לפעם. כשסיימתי את השיר מסרתי את הפתק לידיו של זעירא. חווית-המקום נחרתה גם בלבו. וכך נולדה לשיר המנגינה - מנגינה של טרטור הג׳יפים, יללת השועלים וצלילי הלילה הגדול במרחב הדרום.
1 באוגוסט, 1948. ג׳אלדיה.
אַרְבָּעָה-אַרְבָּעָה עַל הַגִּ׳יפּ הַדּוֹהֵר
וּבוֹקֵעַ הַשִּׁיר מִן הַלֵּב.
וְהַשְּׁבִיל בְּדַרְכָּם מְרַקֵּד וּמְזַמֵּר,
זֶה הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל אוֹיֵב.
שׁוּעָלָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שׁוּב פָּשְׁטוּ בַמֶּרְחָב
וְנוֹשְׂאִים הַשַּׁלְהֶבֶת בַּלֵּיל.
מֵעַזָּה וְעַד גַּת שׁוּב נָטוּשׁ זֶה הַקְּרָב,
לְחֵרוּת ישראל.
הַאֲזִינוּ, מִצְרִים, לְשִׁירוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן!
הוּא בִּשֵׂר אֶת הַקֵּץ לַפְּלִשְׁתִּים.
הַאֲזִינוּ הֵיטֵב לַמִּקְלָע, לָרִמוֹן,
שִׁיר הַמָּוֶת לְחֵיל הַפּוֹלְשִׁים.