״קרא לאליעזר״ הוא פוקד. אליעזר לסקי מפקד על מחלקות הג׳יפים מאז הקרב על בית-עפא. ״הוא נוסע אתי למטה הגדוד... ושהג׳יפים יתכוננו לפעולה הלילה״.
*
״ובכן, שימו לב!״ פותח אליעזר. הוא חזר ממטה הגדוד, כשפניו הביישניות במקצת קורנות. ידענו שמשהו עומד להתרחש, והצטופפנו מסביב לג׳ים שלו.
"הלילה אנחנו מעבירים שיירת-אספקה לנגב. בשבילם זה ענין של חיים ו...״ הוא היסס רגע, כי לא אהב פראזות, ״נו, ענין חשוב מאד. אין להם מה לאכול וללבוש. השיירה תכלול כעשרים מכוניות משא. נשתמש בדרך חדשה ונפרוץ דרך קוי המצרים בין עיראק-אל-מנשיה וקוביבא. הג׳יפים מתחלקים לשני חלקים - ארבעה בראש השיירה ושלושה בסופה. הקשר בינינו יהיה במכשירים קטנים, ולבסיס בשני מכשירים גדולים. מפקד על השיירה איש מן הפלמ״ח. אני מפקד על הג׳יפים״.
אליעזר מפסיק ומחייך. הוא יודע שעכשיו בא העיקר.
״אנו מוסרים את המכוניות לידי חיות-הנגב בנקודת-מפגש מצפון לרוחמה. אם הכל יעבור בסדר נחזור מיד באותה דרך. נקח את החפצים שלנו מכאן ונעזוב את המקום המ... הזה. אנחנו חוזרים למחנה״.
*
הג׳יפים גולשים באפלה. אין אנו מדברים. אנו מרבים לחשוב על הפעולה. זה חדשים רבים אנו לוחמים על הנגב, ואילו לנגב עצמו לא הגענו. הקו המצרי הדק מפריד בינו ובין ״חזית הדרום״. אותו עומדים אנחנו לפרוץ הלילה.
אנו יודעים מן הנסיון, שלא קשה, באופן יחסי, לעבור בחשכת לילה בין שני משלטים אויבים, אם יש בך די העזה. אך שונה הדבר לגבי שיירה כבדה של עשרות מכוניות. והיתכן כי המצרים אינם שומרים על הכביש שלהם, אותו כביש שהוא עורק החיים המחבר את עמדותיהם ממג׳דל ועד בית-גוברין ?
הג׳יפ הוא נשק מיוחד במינו. קל מאד לפגוע בו. הגנתו