סיבה אסור לך גם לקרב את ראשך יתר על המידה לקת המקלע. את כל התורה הזאת למד המושב׳ניק תוך שניות אחדות. איני בטוח שהשעור מצא חן בעיניו.
אחרי שמד-המהירות עבר את המספר 60 התחלנו להכנס לשלב ההתלהבות. התלהבות זו מצאה את בטויה בקריאת-הקרב של השועלים: הי-הי-היייייי, הי-הי-היייייי. המושב׳ניק נבהל תחילה. עיניו, שלא היו מצוידות במשקפי נהיגה, היו עתה דמועות, ומסופקני אם ראה עוד את הנעשה מסביבו.
אחרי המספר 70 הגיע תורו של שלום. הוא היה נוטה להשתגע מעט במהירות זו. היה לו אקדח פרטי, פארבלום חדיש (אל תלטשו עין, המ.צ. כבר החרימו אותו). הוא הוציא אותו מן הנרתיק ובהפסקה בין צעקה לצעקה ירה באויר - כדור, כדור, כדור.
בינתים התקרבנו, כמובן, לחזית, ומאחר שאינך בטוח מאפתעות, הגיעה השעה לנסות את המקלעים. כדור כדור צרו-ו-ו-ר, כדור כדור צרו-ו-ו-ר.
תוך כדי שעשועים מעין אלה הגענו לקרבת הכביש לבאר-טוביה. ״אני יורד כאן״, אמר המושב׳ניק. קולו נשמע בקושי בשריקת הרוח. מד-המהירות הראה על 75 מיל. כעבור עשירית של שניה עמד הג׳יפ. אנחנו היינו מוכנים לכך. המושב׳ניק לא היה מוכן לכך. הוא קפץ ממקומו, חיבק את פרדי באופן דרמטי, שתי הגולגלות באו במגע הדוק, השמיעו נקישה מענינת ונפרדו שוב.
״בבקשה״, אמר פרדי.
״בעצם רציתי לרדת ליד הבית ההוא״.
״כרצונך״, אמר פרדי באדיבות, ״חכה רגע״.
״לא, תודה רבה, אני יורד כאן״.
״אולי בכל זאת ?״ הזמין אותו פרדי.
״לא, באמת תודה רבה״, אמר המושב׳ניק, וירד.
את שארית הדרך לבסיס עברנו בצחוק.