המחלקות האחרות קבעו את משכנן בראש התל ואנשיהן התחלפו בתצפית.
תפקידו העיקרי של חסן היה להביא את הארוחות מן המטבח למעלה. את התפקיד הזה מילא לשביעת רצון כללית. הוא היה מופיע שלוש פעמים ביום למעלה, רכוב על חמורו הלבן, הנושא את הכלים. בין הארוחות היה מנקה את הכלים, שוטף את המקלחת (אף כי הוא עצמו השתמש בה רק לעתים נדירות ביותר), מצחצח נעלים ועוסק בשרותים מעין אלה.
אף כי שרת את הכל, היתה בו יהירות טבעית ששעשעה את הכל. מעולם לא סרב לעשות כמבוקש, אלא שהיה עושה זאת בגאוותנות מוזרה, כבן-בית העושה טובה אישית לאורחיו, כדי לקיים מצוות הכנסת-אורחים.
עם הימים החלו הכל לפנק אותו. ביהוד הצטיינו בכך ה״פראים״. הללו קנו לו חפיסות שוקולד בקנטינה הקטנה שבמקום ואף לימדוהו לעשן סיגריות. ה״מתונים״ טענו שהוא היה מעין ״כופר-נפש״ לפראים, מעין תרופה למצפונם. אך גם הם פינקוהו לא מעט.
חסן לקח מידיהם את חפיסות השוקולד באותה יהירות של בןמלך המשפיל את עצמו, כפי שהיה משרת אותם. לא התידד עם איש מהם, חוץ מרפי. את רפי היה מעריץ כעבד את אדוניו. הוא צחצח את נעליו וכיבס את מדיו בלי שנתבקש לכך, כאילו היתה לו הנאה פרטית מכך, ש״אדוניו״ יהיה נקי ומצוחצח. העובדה שרפי לא היה אלא טוראי לא גרעה מהערצתו כלל. ואף כי החברים צחקו על חשבון רפי ועבדו, התרגלו במרוצת הימים לרעיון שחסן שייך לרפי, כשם שנרו הכלבלב שייך למשה.
*
בשלהי הקיץ הופרעה האידיליה השקטה במקום. לראשונה הופיעו הג׳יפּים. כמעט מדי יום ביומו נראו משוטטים בסביבה, מטרידים את הכפרים שבשטח ההפקר ובודקים את כוח האויב. אחריהם באו סיירים, קצינים ממטה החטיבה ושאר אנשים, שבואם מבשר כרגיל, שמשהו עומד להתרחש בגזרה מסוימת של החזית.