הממונעת, שחסו בצלה המפוקפק של חורבה ערבית נפולה ידעו היטב את פשר המחזה - ״ראו", אמרו איש לרעהו, ״חברת איש״ל החלה בפעולה״. איש״ל היו ראשי-התיבות של אותו צמד-חמד בלתי נפרד איסר ושלמה, והתואר המלא שניתן להם ע״י חבריהם היה ״חברה לארגון בלי ערבון״
תשאלו - מה יש ״לארגן״ בכפר ערבי עזוב, לאחר ששלושה גדודים, לפחות, של צבא ההגנה ערכו בו את חיפושיהם ו התשובה ניתנה ע״י איסר ושלמה עצמם: בערב נמצאו ב״ארמון" שלושה כסאות בשלבים שונים של התפרקות, שולחן רעוע מכוסה בשמיכה שמחוץ לכתמים מעטים היתה כמעט נקיה, ראי עצום שהוצא מתוך דלת של ארון שבור, כד חרס למים קרים, אלונקה של הש.ר., מיטת-שדה של קצין מצרי אלמוני, מנורת נפט בלי מכסה אך ראויה לשמוש, כמה תמונות של יפהפיות הוליבודיות, שנקרעו מתוך עלון ערבי פורנוגראפי למחצה ומפה ערבית של המזרח התיכון.
*
אותו ערב ישבו איסר ושלמה על האלונקה שבמרפסתם, לגמו מבקבוק קוניאק שאורגן אי-שם בדרך, והאזינו בעצלנות מלנכולית למנגינת-התותחים שהתנגנה אי-שם בחזית, מרחק שנים-שלושה קילומטרים.
לא היה להם על מה לדבר. זה למעלה מחצי שנה היו חברים,
יחד עברו את ״נחשון״, לטרון ואישדוד, ויחד נקלעו גם לפלוגת הג׳יפים. זוג משונה היו, מאותם הזוגות המופלאים הנוצרים בקרב מבלי שאיש יבין כיצד - איסר רזה, מהיר-דיבור, טיפוס של הרפתקן אשר ראשו בספרים וידו בכתיבה, ושלמה, יליד מצרים, קבוצניק שמנמן, שויצר מהסוג הטוב ביותר שהתמחה בהמצאת בלופים, אשר לשמעם היו המאזינים לוטשים עינים, אף שידעו היטב שאין בהם קורטוב של אמת.
יששכר נעדר. מן הסתם מצא לו בין התותחנים או אנשי ה״מסייעת״ במקום חברה של דוברי פולנית. טיפוס משונה היה - פליט שהגיע לארץ לא מכבר דרך סיביר, ופה אצלנו הפך לשתקן מפאת חוסר