שליטתו בעברית. אך בפגשו בדוברי פולנית ואידיש היו סכרי דיבורו נפרצים, ובן-שיחו האומלל היה טובע ממש במבול של חויות, הרהורים וסתם שטויות שהצטברו במוחו הפורה של יששכר מאז ההתפרצות האחרונה...
השתיקה הממושכת העיקה על איסר, שמעודו לא היה שתקן. לפתע החל צוחק.
״מה יש ?״ שאל שלמה ולגם לגימה גדולה מן הבקבוק בעל המוצא המפוקפק.
״נזכרתי בבדיחה״, התנצל איסר, ״אתה יודע, שלושה אנגלים יושבים בבית קפה ושותקים. עוברת מכונית. כעבור חצי שעה אומר האנגלי הראשון - ״פורד״. עוברת שעה ופתאום מפליט השני ״שברולט״. כעבור שעתיים מתפרץ השלישי - ״שמעו, אם תמשיכו לריב אקום ואלך! אתה יודע זה מזכיר לי קצת״.
״מעלש״, אמר שלמה ונטל לידו עוגה ממנת-הברזל של הפירמה. ״אכול ושתה כי מחר נמות״.
זאת היתה דרכו של שלמה לסיים וכוח. אך בלבו ידע על מה חשב איסר. חסר משהו בגן-העדן הזה שיצרו לעצמם, והמשהו הזה היה - בחורה. לפנות ערב הלכו להזמין את הבנות ממטה הגדוד - את יוכבד תכולת-העין ואת שרינקה המקשרת. אך הללו הסתכלו בבית הערבי, עקמו אף, וסרבו. התפתח דין-ודברים, הבחורים האשימו את הבנות שלא נאה להן כבר לבקר טוראים פשוטים, ואיחלו להן ערב נעים עם האפסנאי, והבנות, שנעלבו קשה, העירו את אשר העירו על שויצרים הרוכבים על ג׳יפים וחושבים שהעולם שייך להם. בסך הכל שיחה שאינה משביעה רצון.
״מעלש״, אמר שלמה שנית, קם ממקומו והתפרקד במיטתו המצרית. בלית ברירה שכב גם איסר על אלונקתו, ובזאת נסתיימה הישיבה באותו ערב. אלא שאיש מהם לא נרדם. טרודים היו במחשבותיהם.
*
החיים בג׳פירה נכנסו למסלולם. בשבע בבוקר שידר הרמקול תקליט אידיאוטי ״סה-פאריס, סה-פאריס, סה-פאריס״, בתקוות-שוא