בג׳פירה. החברים התלוצצו ביניהם ושתקו, יוסף הטבח מצמץ בעיניו והוסיף מנה חמישית לתפריטו של ה״ארמון״, וצפורה הבלונדית, בעלת התנועות התקיפות, התישבה לה בג׳פירה כאילו היה זה הדבר הטבעי ביותר שבעולם.
אולם שווי-המשקל ב״ארמון" התערער לחלוטין. במקום זוג ושני רווקים חיו בו עתה שני זוגות ורווק אחד, ואין להתפלא איפוא, שהלה החל להיות עצבני ורגזן. שלמה ואיסר הבינו את הדבר ואחרי התיעצות קצרה ביניהם הזמינו את רחל, הטבחית הקטנה של פלוגת המטה, לעבור לגור ב״ארמון״. אך כשיששכר שמע על הדבר קפץ כמעט מעורו, גידף בפולנית והמאיס במשך ערב תמים את החיים על רחל הקטנה, שלא הבינה מאומה מכל הנעשה עד שברחה מן המקום.
נשארה הבעיה הבלתי-נפתרת של מחומש - אוירה בלתי-נעימה
של רמזים שלא נאמרו עד הסוף, קטטות קטנוניות והאשמות הדדיות. וגרוע מכל: יששכר נעשה להומוריסט ממש - באידיש כמובן והצחוק בו כיבדה חוה את בדיחותיו הוציא את איסר מכליו.
הרעיון שעלול הוא לאבד פתאום את גן-העדן, וכל זה בגלל פרצוף כמו יששכר, הדהים את איסר. במרירות נפש הרגיש כי החל להיות קנאי, ועצם הרעיון שהוא, איסר, שלא לקה מעולם בתסביך נחיתות, עלול לקנא ביששכר, עורר בו חימה שפוכה.
המשבר הגיע לשיא בשעה שאיסר ושלמה יצאו לסיור-לילה מיוחד. התפקיד היה עדין ביותר - לעבור את קוי האויב ולגלות את קו הטלפון בין משלטיו למען חבר אליו חוט. תפקיד מסוכן למדי, ומשום כך מתאים לחיות-קרב ותיקות כאיסר ושלמה. בכל שעה אחרת היו מתנפלים על הג׳וב בשמחה. אלא שהפעם לא נעם לאיסר להשאיר את חוה לבדה במשך ערב שלם עם יששכר.
לעולם לא נודע לו מה קרה בדיוק בין השנים באותו ערב -
הוא קלם רק קטעים שסועים כעבור שבועות רבים. אך מן הסתם הטיח יששכר בפני חוה האשמות כבדות, טען שהרסה את הידידות והרעות ששררה בין שלושת אנשי הג׳יפ ושצורפה בין חיים