מן הנוכחים השתתפו בפעולה זו. מתחילים לספר סיפורים על אותו לילה. האיש שהסתער באגף הצפוני מתנגש עם הבחור ששכב באגף המערבי. מעט-מעט מצטרפת תמונה ברורה של הפעולה, תמונה כוללת.
זהו טבעו של וכוח באוהל זה - הוא מתחיל בצ׳יזבאת, ומבלי שתרגיש בכך הוא עובר לסגנון אחר. מתגלות השגיאות שנעשו, נחשפים ההישגים שהושגו, מנותחות דמויות המפקדים שניצחו על הפעולה.
כי כאן, באוהל הזה, שוכנים חיילי-קרב לא רגילים. כאן נמצאים אלה אשר החזית שלחה אותם למען יפקדו מחר בקרב - זה בית ספר למפקדים קרביים.
אין לד קרב בחזית הדרום שלא מצא לו נציג באוהל הזה, בין עשרה צעירים אלה. הם היו בכל, הם ראו את הכל. כטוראים פשוטים בחיל הרגלים, בפלוגות הנשק המסייע, ביחידות המשורינים והג׳יפים, גידולי קרבות הם.
תרגול קרב - אתה זונק ממקומך, רץ צעדים אחדים, נשכב, זוחל הצידה. מימין רצה חולית המקלע, תופסת עמדה ומתחילה ״להרביץ״. ופתאום אתה שוכח את הסביבה, ולפני עיניך עולה נוף אחר; דיר מוחיסין, ימי הראשית של פעולת נחשון, שורות מסתערות, אש אגפים של צלפי האויב, מכונת היריה משמאל מרתקת אותו, אתה זונק קדימה...
או שיושב אתה באוהל העיון, בידיך מחברת ועפרון, וקצין ממושקף מצייר לך על לוח שחור את קוי הגובה של נוף דמיוני. הנה מדרון קמור, הנה אוכף, הנה גיא, וכאן עובר ואדי מתפתל. ופתע, שוב אתה נמצא בעולם אחר, מסביבך לילה שחור משחור, אתה חוזר מפשיטה בארץ האויב, והנה אתה מרגיש כי איבדת את הדרך. הג׳יפ שלד גולש בלאט באפלה, נתקל בואדי, חוצה אותו, לאורו של פנס עמום אתה מציץ במפה, מחפש את הואדי במפה, מחפש את כוכב הציר בשמים, מושך בכתפיך וממשיך לנסוע. יתכן שתגיע, ויתכן גם שלא. ובסופו של דבר אתה בכל זאת מגיע וחבריך, שדאגו בינתיים לגורלך, מחבקים אותך כחבק בעל את אשתו אחרי פרידה ממושכת...