להראות את פרצופו במועדון הקצינים, ותחת זאת מבלה הוא את זמנו עם טוראים, - יבושם לו. אך שונה הדין לגבי המקרה שקרה לפני שבוע - מנשקה יצא עם מחלקתו לאמונים, אף כי לפי התכנית היה זה ערב של מנוחה במחנה. וקצין הקשר הודיע למג״ד ש״אמונים״ אלה נסתיימו בבכר מוגרבי בתל-אביב.
מדוע לא ערכתי אז בירור ? שאל המג״ד את עצמו. אח, כן, נזכרתי - למחרת היום יצאה הפלוגה לפעולה, והמחלקה של מנשקה כבשה בהסתערות את המשלט שלושים ושבע. זה היה מעשה יפה, שנים נהרגו ומנשקה עצמו נשרט בראשו, אחרי זה לא היה טעם, איך שהוא, לערוך את הבירור.
תמיד יש לו מזל כזה, הרהר המג״ד. הוא נתפס בתעלולים, רוצים לערוך לו בירור או משפט, ובמקום זה הוא יוצא לג׳וב, מבצע איזה מיבצע מיוחד, ואז כמובן אינך יכול לעשות לו דבר, בן-זנונים שכמותו.
*
משהו הפריע את שטף מחשבותיו של המג״ד, תחילה לא הבין מה הענין, אך לפתע הרגיש שכל השיחות נשתתקו.
מנשקה עמד בדלת, חייך לכולם כאילו היתה הופעתו כאן חזיון רגיל ויומיומי, ניגש למ.פ. שלו והחל לשאול אותו כמה שאלות בנוגע לפעולה של מחר. בידו החזיק מפה מסומנת בצבעים שוגים.
שמואל היה הראשון שנתעורר מתדהמתו. במאמץ ניכר העלה על שפתיו צחוק מעושה וטפשי, פשק את זרועותיו השמנמנות והתקרב אל מנשקה.
״ברוך הבא״, צעק, ״ברוך הבא, מנשקה! ובכן החלטת לכבד אותנו סוף סוף בנוכחותך, אה ? שב, בבקשה, תרגיש את עצמך כמו בבית. אתה רוצה אולי כוס תה ?״ ובתנועה גרנדיוזית קרא לבחורה המצומקת שמתפקידה היה לשרת את הקצינים במקום מקודש זה.
״לא, תודה״, ענה מנשקה קצרות. ״באתי רק לברר כמה פרטים. נדמה לי שהמפה אינה מדויקת... אני רוצה עוד לגמור הערב ספר מענין על הטקטיקה החדשה של הלחימה בטאנקים״. היה זה אחד המנהגים המרגיזים של מנשקה לקרוא ספרים לועזיים על תורת