מנשקה שכב בשורה הראשונה ; הרץ, החובש והאלחוטאי מאחריו. האלחוטאי העביר לו בצעקות את הפקודות - בתזמורת שגעונית זו לא היתה כל סכנה שהאויב ישמע את קולו.
"שאל אם אני יכול להסתער״, צעק מנשקה.
״הפקודה היא להיסוג מיד!״ השיב האלחוטאי כעבור דקה.
תחילה לא האמין מנשקה למשמע אזניו. הוא זחל אחורה אל המכשיר - ונוכח שההודעה היתה נכונה. אולי המשוריינים הם שנפגעו, ומשום כך החליט מפקד הפעולה לבטל את ההסתערות.
מנשקה רתח. לחזור - עכשיו ?! רק לרגע קט שקל את החלטתו. הוא התקרב לאלחוטאי וצעק לתוך אזניו.
״לא שמעת! ברור?״
״לא״ אמר האלחוטאי.
״אני חרש. אתה נפצעת. המכשיר התקלקל! ברור ?״
״לא!״ אמר האלחוטאי.
״לך לאבי-אבי-אבי...״ אמר מנשקה, ונתן את האות לחבלנים לפוצץ את הגדר כדי לפרוץ דרך להסתערות.
*
בבוקר הוחלפה המחלקה בבנין הכבוש. ההרוגים, הפצועים והשבויים הוחזרו לעורף, ומנשקה חזר עם אנשיו לבסיס, כשכולם מלאי התרגשות לנצחון שניצחו. בנין המשטרה היה נקודה איסטראטגית חשובה, ושלוש התקפות עליו נכשלו לפני כן.
״אה, הנה אתה״. אמר המ. פ., ״המג״ד כבר שאל עליך חמש פעמים הבוקר. עליך להתיצב לפניו מיד״. ובעיניו היה מבט מיוחד שאמר: ״אני מצטער, חביבי, אך צבא זה צבא, ולאן נגיע אם כל אחד יעשה פעולה על דעת עצמו ?״
כשנכנס מנשקה למג״ד ידע שהענין הגיע לשיאו. הפעם לא יועילו כל תרוצים. סוף סוף הגיע מועד ההתנגשות בינו, חניך הפלמ״ח, ובין אותה אסכולה חדשה המבקשת לחקות את הצבא הבריטי.
״מנשה יערי״, אמר המג״ד (ברגעים חמורים היה קורא לחוטא בשמו המלא) - ״הלילה עברת עבירה חמורה ביותר, אתה פגעת