פקודה לעבור מגת אשר מצפון לכיס פלוג׳ה למשלט אשר מדרומו. ומכיוון שהדרך מסביב לכיס ארוכה מדי, קיצר לו שאשא את הדרך הוא הלך פשוט לבדו דרך ה״כיס״ מצפון לדרום. וכמובן הגיע בשלום.
*
אלה הצוקים אשר בים - וותיקי הקרבות, שרידים מאותן היחידות המפוארות שבקעו מלב הנוער העברי בראשית המלחמה, שנתנו לנו את השיירות, את ״נחשון״ ואת פעולת ״מכבי״.
פעם היינו רבים - יחידים רבים שהצטברו ביחידות-מחץ. בימים ההם היה הפרט יחידה לוחמת בפני עצמו, הכיתה היתה יחידה גדולה והמחלקה כמעט צבא שלם. בימים ההם, לדברי שירו של שילר ״נשקל לב גבר בקרב, נמדד ערכו בשדה״.
בינתיים קם צבא אחר, ומהיחידים הרבים נשארו רק יחידים מעטים - חלק נהרג, חלק נפצע, וחלק לא החזיק מעמד.
נשארו הצוקים הבודדים באגם - צוקים מלנכוליים במקצת. ומדי פעם תקום רוח סערה, ובברק הקרב ורעמיו ישקע עוד צוק ועוד צוק, וכל אחד משאיר חלל. כי לאלה אין תחליף.
אחד המעטים שהצליחו לחדור ל״מיסדר הוותיקים" היה ז׳ק שק, הולנדי בעל עבר אגדתי. הוא ברח בשעתו לאנגליה. הצטרף כסמל-חובש לקומנדו הבריטי, נפל בשבי הגרמנים, נמלט מידיהם, עבר את כל אירופה עד שתגיע סוף סוף לממלכת הפרטיזאנים היוגוסלאביים. כעבור ימים אחדים כתבתי לו אזכרה...
6 בדצמבר, 1948. מול עיראק-אל-מאנשיה.
אני מוביל לאורך חוט הטלפון. הלילה אפל מאין כמוהו. חשכת ענני גשם מסתירה את הכוכבים.
מפעם לפעם חולף על פנינו כדור בודד. המצרים יורים ללא מטרה מיוחדת כלפי עמדותינו, אך האנשים, שהם חדשים בחזית, מרכינים את הראש. נדמה להם שכל כדור מכוון ישר אליהם.