פרוטותיה לנהג. ובשעה שזה חיפש את הכרטיס המתאים בצרור החבילות הצבעוניות שבתיקו, העיפה מבט עיף באוטובוס כדי לגלות מקום פנוי.
כל המקומות היו תפוסים.
הדבר לא דיכא, כנראה, את רוחה של הזקנה. מבטה תר בשורות הקדמיות, עד שנתפס לבסוף בפניו של אותו חייל. הלה, כדרכו של אדם המרגיש כי ננעץ בו מבט, התעורר מהרהוריו, הפנה לרגע את עיניו אל הזקנה העומדת לפניו אך החזיר אותן מיד אל הקיוסק. אלא שהפעם היתה זאת העמדת-פנים בלתי-משכנעת. אין ספק, הקיוסק חדל לענין אותו.
האוטובוס זז ממקומו, והזקנה הסתדרה איך שהוא בספסל האחורי. החייל חזר לאדישותו הקודמת.
ברחובות נכנסה לאוטובוס אשה צעירה. היא היתה יפה מאד.
יתר מכן, ניכר היה בה כי מכירה היא בחשיבותו של פרט זה. היא נכנסה למכונית בצעדים בטוחים, צעדיה של אשה הרגילה לכך שבני-אדם ישרתוה. מבט מהיר אחד הספיק כדי להעמידה על העובדה שאין מקום באוטובוס, וכן על העובדה החשובה השניה שאותו חייל תכול-עינים היה הצעיר היחידי במכונית. החייל הסתכל בה בחשאי, כשם שרגילים גברים להסתכל בצעירות יפות, ביחוד כשלא ראו צעירות יפות במשך זמן רב. בתמימותו לא ידע, כנראה, שאי אפשר להעיף מבט כזה באשה מבלי שזו תרגיש בכך. עיניהם נפגשו. וכדי שלא להשאיר כל אפשרות של התנגדות היא חייכה, חיוך חינני ורב-בטחון שגילה שתי שורות של שינים מבריקות.
אולם פניו של החייל נעשו פתאום אדישים, עיניו נסגרו שוב למחצה, וראשו צנח על חזהו כאילו נרדם לפתע. אבל פניו היו סמוקות מאד.
האשה לא שהתה לידו. בפנים ספה תמהות ספק מרוגזות עברה בין הספסלים עד שמצאה סוף-סוף את הג׳נטלמן שהציע לה את מקומו.
האוטובוס ירד במדרון המוביל לפסי הרכבת ועלה בנתיב המוביל בין הפרדסים הנטושים לנס-ציונה.