ואולמי הריקודים ובתי הספר ולבשו מדים שלא התאימו בדיוק ונתגלו לפתע כחיילים.
לא, הכרוזים לא דנו בפלאים, גם לא בפלא ששמו מישקה. בכרוזים היה הכל כה פשוט: - מפלגה זו הכריזה כך, ומפלגה אחרת הכריזה אחרת, וכך הצהיר אותו מנהיג דגול, ולכן קמה מדינת ישראל. ואת ליל הפלא לפני אשדוד אין מזכירים כלל, וגם לא את אלי שקיבל שבעד, כדורים בבטן והמבלה כיום את ימיו בחיבור שירים היתוליים.
החייל דפדף ברשימות המועמדים שלקח מידי צעירים מתלהבים,
כדי שלא לגרום להם עגמת נפש.
לא, אותו פלא ששמו מישקה לא הופיע שם.
החייל תהה. הרי במשך השנה קרה משהו, אי-שם התפרצה רוח חדשה, וקמה חויה חדשה, ודור שלם השמיע את קולו, והנהו קול ערב, אף כי שריקות הפגזים קצת הקשו על השמיעה.
האם יתכן כי מכל אלפי חבריו של מישקה לא נמצא אף אחד (מחוץ לקצינים הגבוהים ביותר) שיהיה ראוי להופיע ברשימת מועמדים ולחמנות על ״מקימי המדינה העברית״ בלשון הרמקולים והכרזות ? או שמא לא התענינו כלל במפלגות ?
החייל ניסה לנתח לאיזו מפלגות נטו חברי הכיתה שלו, הארבעה שנהרגו, והשנים שנפצעו, והשנים שהלכו לקורס המם-כפים, מענין, הוא לא ידע זאת. לא הזכירו ביניהם אף פעם אחת את המפלגות.
האם לא דיברו על פוליטיקה? דיברו. אפילו הרבו לדבר, מפני שאיציק, זה שהלך להיות מם-כף, הייה משוגע לויכוחים ולא יכול מימיו לשבת בשקט. אלא שפוליטיקה זאת שלהם היתה כל כך שונה מן הפוליטיקה של הכרוזים האלה עד שקשה לזהותה.
בהתחלה דיברו אם אפשר לפרוץ לירושלים, ואחר כך דיברו אם צריכים לכבוש את הנגב מיד או רק כשיהיו טאנקים. כן, היתה זאת פוליטיקה אחרת, כי המתווכחים ידעו כי הם ישלמו את המחיר, והם היו מוכנים לשלם את המחיר. הם ידעו גם את העובדות - את כוחו של האויב ואת כוחם שלהם.
ואילו כאן, זוהי פוליטיקה אחרת לגמרי. קל להם כאן לדבר על