ככוח ההגינות של הפרט האפור. בכוח הכבוד העצמי של האדם הקטן עם רובהו הקטן.
אמר המפקד:
החטיבה אינה מטה, אינה פיקוד, ואינה מערכה של חוקים ופקודות. החטיבה היא קודם כל - מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב - אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו - אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו, וצעדו, וצעדו, בעייפות, בגשם, בבוץ, בשרב -כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב. לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה.
זה הסוד אשר שמו: גבעתי.