לא פעם נשאלתי אם מה שתואר בספר זה אכן התרחש. האם אין זה פרי הדמיון? האם לא הגזמתי?
הדברים קרו. ג'מוס והצוציק הם אנשים חיים. המעשים שתיארתי התרחשו לנגד עיני. לפעמים, כאשר אני עוצם את עיני, אני רואה מולי את הבעת-פניו של הערבי הזקן, שניה לפני רציחתו, כאילו קרה זה אתמול. ועדיין אני שומע באזני את חירחורי-הגסיסה של החייל האלמוני, שמת לידי בבית-החולים, לפני 28 שנים.
* * *
"בשדות פלשת" הפך אותי לחביב הקהל והמימסד. במשך שנה ניתכו עלי ביקורות נלהבות, תשבחות וגילויי-חיבה.
"הצד השני1" הפך את הקערה על פיה. נהפכתי אובייקט של שנאה - עוכר-ישראל ותבוסתן, תארים שאני מחזיק בהם עד עצם היום הזה.
פרסום הספר נאסר אחרי הופעת המהדורה הראשונה. בימים ההם של צנע וקיצוב-נייר קל היה לבצע זאת, על-ידי קנוניה בין המו"לים, ללא צורך בצו רשמי. במשך שנים ארוכות נמנעה הופעתו בשנית.
אני מקווה שדור חדש יקרא אותו בעיניים חדשות.
אורי אבנרי
תל-אביב, מאי 1976