עת, משמע שקרה משהו מחריד, משהו הדומה לפחות לרעידת אדמה.
"כאב בטן?" אני מגשש.
"לך קיבינימאט!" עונה סאנשו ומשתרע על מיטתו, מבלי לפשוט את בגדיו.
"הוא התחרבן! הוא התחרבן!" צוהל הצוציק, שנתעורר בינתיים, וקם וישב במיטתו. סאנשו התערב אתו בצהרים שהערב יאנוס בחורה אם רק אצליח אני להגניבו החוצה. כדי לממש התערבות זו הפצירו בי הצוציק ונחצ'ה - שני דיירי האוהל האחרים - להמציא תחבולה שתבטיח לסאנשו ערב חפשי.
אני יודע, כמובן, שצהלת הצוציק אינה מוצדקת. לוא התחרבן סאנשו באמת לא היה מתרגש עד כדי כך. אני מכיר את סאנשו היסב, שהרי למעלה משלושה שבועות הוא "אשתי". שנינו מהווים את אחד הזוגות הרבים שנוצרו במחנה בתקופת האמונים, מתוך התידדות ספונטאנית. המוזר הוא שבדרך כלל מורכבים זוגות אלה משני טיפוסים מנוגדים לחלוטין. יקה מעודן מוצא לו בן-זוג תימני שאינו יודע קרוא וכתוב, מן הסתם מוכר-פלאפל או מצחצח נעליים. מנחל עבודה לשעבר יעדיף בטלן מקצועי. טיפוס היסטרי, הלקוי בתסביך נחיתות, בוחר לו שויצר רברבן ששרת באצ"ל, בלח"י ובפלמ"ח גם יחד.
גם סאנשו ואני הננו זוג מוזר ביותר. סאנשו קורא לי "דון קישוט", וטוען שאני אחד מאותם המטורפים שסופם למות בנעוריהם בשדה-הקרב, או על עץ התליה. ואילו אני קורא לו "סאנשו פאנזה" מפני שהוא מבליט את אופיו החמרני-הגאליצאי. סאנשו הוא בלונדי, נמוך ורזה, בעל בית-מלאכה לחפצים עדינים, המכריז השכם והערב שאין לו כל חשק למות למען כל מולדת מטונפת שהמשתמטים יעשו בה חיים. לוא היה באמת סאנשו, היה מוצא דרך