להתחמק מן היחידה הקרבית, ובזאת פגם את הגדרתי. אולם בזהירותו העקרונית אין כל ספק, והיא כבר זיכתה אותו בתואר של,קצין צניעות". כי עוד בחופשה הראשונה, שעה שאנשי הכיתה החליטו להפגין את גאוותם החיילית החדשה ע"י ביקור משותף בבית הזונות החדש שקם - לפי השמועה - בדרך יפו, טען סאנשו שאין לו כל השק לקבל עגבת מתוך סקרנות, ובזאת הזים, כמובן, את התכנית כולה,...
"ספר מה שהיה!" דורש הצוציק.
"שק בתחת!" עונה סאנשו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.
"מה זאת אומרת?" מתרעם הצוציק, כשהתמרמרות כנה מצטיירת על פניו הילדותיים המכוסים במליון נמשים, והופכים אותם כמעט לסימפאטיים. "התערבנו או לא התערבנו? אם התחרבנת עליך להודות!"
"הוא צודק!" אני פוסק ומגייס את כל סמכותי כסגן-מפקד-כיתה-זמני-בלתי-מוסמך. "התערבות היא התערבות!" התנהגותו של סאנשו עוררה את סקרנותי הנצחית, ואני תאב לדעת מה מסוגל לערער את שווי-משקלו של יצור קר-רוח זה.
פתאום מתחיל סאנשו לצחוק. הצחוק אינו מוצא חן בעיני.
יש בו משהו מזוהם, משהו זדוני. "אתה רוצה את האמת, מה? דון-קישוט שלנו רוצה את האמת על האהבה הטהורה? תפאדל! אדרבא: תשמע ותהנה!"
בינתיים נכנסים אלינו שאר אנשי הכיתה, הגרים באוהל השני.
ג'וקר הארוך, לבוש כותנת-הלילה הלבנה שלו, מגרש אותי ממיטתי ושוכב בה. האוירה מתוחה. נשכח לחלוטין הקרב המתנהל, מן הסתם, ברגע זה על בית הקרן-הקיימת. כעדים להתערבות נדמה לכולנו כי יש לנו חלק בעלילת-האהבה של סאנשו. כשאין לאדם