הזדמנות לחטוא חטאים משלו, יכול הוא ליהנות גם מחטאיהם של אחרים.
"ובכן, שמעו!" פותת סאנשו. קולו אדיש עתה, כאילו עמד למסור לנו אחת מאותן ה"תשדורות" האידיוטיות של אימוני-השדה, בנוסח "אל-מפקד-עמדה-שלוש - מאת-מפקד-עמדה-שתים - האויב מתקיף-מכיוון-דרום - יש-לי-שלושה-הרוגים-ושני-פצועים - שלח-תגבורת-וחובשת-יפה -".
"כשיצאתי מן המחנה רצתי ישר אל עמוס!" מספר סאנשו.
"אתם מכירים את עמוס?" אני מכיר אותו. זה טיפוס שקיבל ארכה על סמך היותו רשום באיזה בית-ספר גבוה שלא ביקר בו יותר מאשר פעמיים בשנה. "הייתי בטוח שאצל עמום אמצא כמה בחורות. בחברתו תמיד מסתובבות חתיכות שהמצפון הלאומי שלהן מצווה עליהן לפשק את הרגליים כשהן רואות חייל מסכן הזקוק לאהבה. הן לא כל כך יפות. אבל מה זה חשוב?"
"בהחלט לא!" מאשר הצוציק בהדגשה. הצוציק הוא בן 17,
מבית בורגני, וההורים הקפידו הקפדה רבה מדי על חינוכו. אנו חושדים בו שהוא בתולה, ומשום כך רואה הוא צורך להוכיח לנו שהוא מבוגר, מנוסה וגברי. אין הוא מחמיץ כל הזדמנות לעשות זאת.
"בקיצור", ממשיך סאנשו, "התחרבנתי. לא היתה שם אף חתיכה אחת. אז הצעתי לעמום שנלך לקולנוע. ידעתי ששם נמצא כבר משהו".
"ועוד איך!" מתלהב הצוציק. "כשאתה יושב בימים אלה ליד בחורה זרה בקולנוע ואינך מתחיל למזמז אותה מיד כשכבה האור, אז היא כבר נעלבת." הוא מעמיד פנים של ידען גדול.
"הלכנו לקולנוע "קסם". אני עומד בתור, ועמום הולך לקנות סיגריות. פתאום אני מרגיש שאיזו נקבה מסתכלת בי."
"אשה?" שואל הצוציק בפיקפוק.