ערבי. בודאי אנשי גח"ל ממארוקו יושבים שם. שיר ערבי. ערבי, ערבי. איזה פרצוף צף על פני ים הזכרונות. אולי זה העריק הסודאני שבא לנגבה בשהברן בידו? הוא היה פרצוף אהוד. בשעת ההפצצה הגדולה שכב לצדי בשוחה. יחד עישנו סיגריות, קיללנו את המצרים והחלפנו זכרונות על הבית... לא, לא הוא. פרצוף אחר. אולי המייג'ור הסודאני שנפל בשבי בבית-דאראס? זקן היה, כבן חמשים, שבא כל הדרך הארוכה מחארטום כדי להתנדב למלחמת-הקודש. איזה צירוף מלים מגוחך - מלחמה קדושה. בחור אמיץ היה, מייג'ור זקן זה. כשנפל בשבי היה פצוע קל, אך לא הניח שיטפלו בו עד שיטפלו תחילה כטוראי סודאני שחור, פצוע קשה, ששכב בקירבתו.
מן הסתם היה אידיאליסט. תמיד הזרגים האידיאליסטים זה את זה. המשתמטים משני הצדדים נשארים בבית וכותבים נאומים פאטריוטיים. הס מסוכנים רק מפני שמצויים תמיד אידיאליסטים המוכנים ליהרג למענם...
לא, איו זה פרצופו של המייג'ור. פרצוף אחר, שקדם לו. הראשון שראיתי. לפני הפלישה. לטרון? לא, לפני לטרון. לפני כן. לפני מכבי. נחשון. הנה כן, זהו. פרצוף ערבי...
* * *
פרצוף ערבי.
מאז השעות הקטנות של הבוקר שוכבת המחלקה במשלט עלוב החולש על כביש לטרון, ומחכה. הכל יודעים שאין טעם לחכות. על דעתו של מישהו "למעלה" עלה הרעיון הגאוני שהערבים עלולים לטייל להם להנאתם בכביש זה, אף כי מובן לכל טיפש כי גם הערבים יודעים אל נכון שקטעים ממנו נתונים בידינו. בינתיים שוכבת המחלקה ימים רצופים, מלפני עלות השחר ועד אחרי שקיעת