חבוות הופכות אוושות, אוושות הופכות נשים-למעשה. כל אחד מבקש להוכיח שהבחורות עומדות בתור לפני מיטתו.
"שקט!" צועק המם-מם. "הדפיקות שלכם אינן מענינות איש!" המלחמה היא כריך - מריחה דקה של סכנה בין שתי פרוסות עבות מאד של שיעמום.
"היכון!"
האלחוטאי לוחש משהו למם-מם, והמם-מם צועק לאנשים. התצפית ראתה תנועה. משהו מתנועע על הכביש.
סוף-סוף! הידים טוענות בקדחתנות כדור בקנה. האנשים מנמיכים את ראשיהם מאחרי המחסות ומכוונים את הרובים ואת המקלע אל מפנה הכביש ממנו צריך האויב להופיע. הלהב מתנועע בין כתפי האתנח. שלושים רובים מכוונים ליריה, רועדים בידים.
על הכביש מופיע - אדם בודד.
הוא מטייל לתומו בכיוון לטרון. נראה שאינו יודע כלל כי יש לחימה בסביבה. אין הוא רואה את המחלקה. אין הוא מרגיש בשלושים הרובים המכוונים אליו, ובמשקפות הנעוצות בו לפחות משלושה כיוונים שונים.
אדם בודד פוסע על הכביש.
"מאתים מטר - לאויב שעל הכביש - כדור אחד - אאאאש!
שלושים הרובים יורים כאחד. האיש נעצר לרגע. הוא מתחיל רץ. לעזאזל, גם אחד מן הכדורים לא פגע.
אך גורלו נחרץ. מתוך תאוות-שגעון יורים הרובים, כדור,
כדור, עוד כדור. המקלע מתחיל להשתעל. לפחות מאה וחמשים כדורים מתבזבזים.