ואדמדם. חובשת קטנה, בעלת סינר לבן, מנסה לטפל בו. היא צעירה ומתביישת. אחרי שבועיים במשלטים אין גופי נקי ביותר. אך אין אני שם לב. עיני נעוצות בפצוע.
איש-מודיעין נכנם, הוא צעיר בלונדי בעל סנטר בולט. "מה המצב?" הוא שואל את הרופא. הרופא מושך בכתפיו. נראה שאין לבו לעבודה זו.
"מנין אתה?" שואל איש-המודיעין את הפצוע בערבית.
ההוא אינו עונה, רק מילל בקול נמוך, ככלבלב.
"מין פין אנתה?" צועק איש-המודיעין.
עתה עונה הפצוע במלים קטועות. הוא פלאח ממסמיה. יש לו אשה ושני ילדים קטנים. הוא רצה ללכת לעיר לוד כדי לבקש עבודה. אין הוא יודע היכן נמצאים הלוחמים הערביים. אין הוא יודע כלום על המלחמה. הוא פלאח פשוט הרוצה לפרנס את אשתו ואת שני ילדיו.
איש המודיעין מתרגז.
"כמה עיראקים יש בואדי-סאראר?" הוא שואל.
"בחיאת אללה, מא בערף!" מילל הערבי.
"קדיש עיראקיין פי ואדי סאראר?" צועק איש-המודיעין ומכה על חזהו.
הפצוע מילל ושותק.
"אל תתנו לו לאכול ולשתות!" אומר איש המודיעין ופונה ללכת.
הרופא מושך בכתפיו, כמי שכל הענין אינו נוגע לו.
"אבל... אבל הלא הוא פצוע!" נשמע פתאום קולה הדק של החובשת הקטנה. פניה סמוקים.
איש-המודיעין פונה אליה כנשוך נחש. "מה את מתערבת?"