*ומת אם יביאו מפירי שביתה?" מתעקש ג'וקר.
*שיביאו את אנשי ביודרומאנו. לא איכפת לי." סאנשו יורק בביטול לתוך הבקבוק.
"אני אכה אותם!" מסיים טרזן את הויכוח.
הבקבוקים האחרונים נגמרים. רק בקבוק אחד עוד נשאר לפליטה.
"תן!" צווח טרזן ומושיט את ידו. אך מוסא המם-כף כבר חטף את הבקבוק.
"אני אכה אותך!" טרזן פוסע פסיעה, נתקל בשרפרף ונופל עלי.
"שק!" צוחק מוסא. הוא מטפס על הארון הבנוי בקיר, בגובה שגי מטרים מעל הרצפה, נשכב עליו בפוזה דרמתית ושם את הבקבוק אל שפתיו. היין נוזל מפיו, מרטיב את חזהו ומכתים את חולצתו. הוא צוחק צחוק פרוע.
"אני הולך לישון!" מודיע טרזן.
אנחנו קמים, כושלים, נאחזים בעמודים ובקירות. סאנשו, היחיד שלא השתכר לגמרי, תופס אותי בצוארון ומוביל אותי לצריף המחלקה. הוא זורק אותי אל מיטתי, ואני נרדם לבוש בבגדי.
כעבור פחות משעה מעיר אותי סאנשו.
"מה יש? השתגעת להעיר אותי באמצע הלילה?" אני מתאונן.
אני מרגיש את עצמי ברע. משהו לוחץ על קיבתי, כמו בערב הקרב הראשון.
"קום!" אומר סאנשו ומנער אותי. "שכחת שיש לנו שמירה?"
אני נאנח, קם, מחפש את רובי ומתנדנד אחריו עד למחסן הגדול שאנו מצווים לשמור עליו. שם אני מחבק עמוד ומקיא.
"נדמה לי שאני מת" אני ממלמל. קיבתי מתהפכת.
"הלואי!" מתפלל סאנשו, ללא חמלה.