"אז תהיה מלחמה אמתית", קובע נחצ'ה. "אבל אנוזנו ממור אתם מהרד
"אתה חושב ככה?" מפקפק סאנשו. "אל תשלה את עצמך. זה יהיה כמו בלטרון, רק הרבה יותר גרוע - תותחים, אוירונים, הכל".
"מה אתה יודע?" הצוציק מעמיד פנים חשובות מאה "לנו יש כל מה שצריך - אוירונים אמריקאיים, תותחים אנגליים, קאטיושות רוסיות, אפילו צנחנים. יש לי בן-דוד מפקד גבוה בהגנה, והוא אמר לי. עד עכשיו לא השתמשנו בזה מפני שלא רצינו להזהיר את הערבים מראש. אבל עכשיו תראה".
"שטויות!" סאנשו עושה תנועה גסה בידו. "הכל אגדות בשביל סבתות. המנהיגים לא הכינו כלום. הם בכלל לא האמינו שתהיה מלחמה. רק חשבו שהאנגלים או האמריקאים יגישו להם הכל על צלחת".
"בשביל זה אנחנו נהיה עכשיו גיבורים ונציל את המולדת!" מתרעם הצוציק, שמצב-רוחו השתנה בן רגע.
"יש לך ברירה? כשהזקנים עושים שטויות אז הנוער נעשה גיבור והולך למות". סאנשו נתון במצב-רוח פילוסופי מאז שחט את התרנגולות. הוא טוען שזה משפיע על נשמתו.
"אז אתה חושב שיהיה הרבה זמן מלחמה?" הצוציק מתיחס עתה אל דברי סאנשו כאילו היא מצביא עליון.
סאנשו הופך את התרנגולת ומגרד את אזנו הימנית. הבעת-פניו
הפילוסופית מתעקמת עוד יותר. "מי יוח3י אנסנו לא נוכל לכבוש את קהיר ואת בגדאד, ואני מקוה שהם לא יקהו את תל-אביב, אז ההיה מלחמה עד ש... עד שיהיה שלום*/
כולם צוחקים, אולם אני מבין את אשר רצה לאמר. חשבתי על זה לא פעם. לא הערבים ולא אנחנו נהיה מסוגלים לנחול נצחון שישמיד את הצד השני. אם לא נמצא בסיס לשלום אמתי בינינו