אתן אותם במתנה למישהי, לאיזו בהורה שתבלבל לי את המוח בחופשתי הבאה. אבל תבין, אני מוכרח לבוז ביזה.
זהו חוק פסיכולוגי, יא עטאללה. תענוג מיוחד במיני הוא לקחת רכוש זר, רכוש שאין צורך לשלם תמורתו או לעמול עבורו. זהו פיתוי שאי-אפשר לסרב לו.
לפני כל התקפה חולמים על השלל. ואולי גם על בחורות שאפשר לאנסן. זהו מין אינסטינקט קדמוני הקיים בנו תמיד. בימים שקטים הוא חבוי בנו ואינו מעז להרים ראש בגלוי, אולם בימי מלחמה או מהפכה הוא מתפרץ ומשתלט עלינו, בדיוק כמו על אבותינו הקדמונים, לפני חמשת אלפים שנה.
ההיסטוריה מלאה דוגמאות. כל המצביאים הגדולים ידעו זאת וניצלו את האינסטינקט הזה כדי להלהיב את חייליהם. "חיילים!" אמר נפוליאון לחייליו הרעבים, "מעבר להרים אלה משתרעות ארצות עשירות, מזון, משקאות, בגדים, הכל יהיה שלכם אם תגיעו למקום אשר אני מוביל אתכם אליו!"
ובכלל, מה אתה רוצה ממני? האם היית אתה נוהג אחרת? לוא המצב היה הפוך היית שודד את ביתי, כשם שאני שודד את ביתך. ולוא הייתי נופל לידיך לא היית מסתפק בכך שתרצח אותי, כפי שאנחנו רגילים לעשות, אלא היית גם חותך את אזני. זה לא היה איכפת לי, כמובן, אך בכל זאת-
די, מספיק. אין לי כל איבה אליך, באמת לא. לא היה איכפת לי לוא היית נשאר כאן, והיינו חיים זה בצד זה. לא היה איכפת לי גם שבאחד הימים ישא בני את בתך לאשה. לא, הדבר אינו אפשרי, כי בתך תהיה מבוגרת מבני שטרם נולד. אך בין כה וכה, אני מאחל לך שתצליח, ושבתך לא תגווע ברעב ולא תצטרך להיות לזונה כדי לפרנס אותך. ואם תגווע - תזכור שלא רציתי בזאת ושאינני אשם. כלומר, יתכן כי יש לי חלק באשמה, אך לא מדעת. באמת...