אל אלוהים, שיאמר משהו! שיצעק. שירעיד את הכתלים, ובלבד שיחדל מתנועה איומה זו וימיר ממני את מבטו.
מה לעשות? אינני יכול לסבול מבט מאשים זה.
האם הוא רוצה להענישני ולהעבירני על דעתי?
מה אשמתי? אני לא שלחתי אותך למלחמה. אתה שומע? אני לא אמרתי להם לענות אותך בשעותיך האחרונות. לא איכפת לי אם תשתה דלי מים ותמות בהנאה.
האשם אותם. השומע אתה? אותם, אותם ש...
צעדים קלים. רחל האחות נכנסת. בידיה שתי זריקות.
* * *
כך ייראה המשיח באחרית הימים: פניו יהיו כפני רחל, יפות ואדמוניות, הוא יהיה לבוש חלוק לבן, מכותם במוגלא מכובסת ורפואות, רידדמה של כלורופורם וליזול ידוף ממנו, ובידיו יהזיק שחי זריקות.
"כבר אחת בלילה?" אני שואל.
"כן", עונה היא. הזריקות משמשות לנו במקום שעון. פעם היה לשעון מחוג אחד, והשמש סובבה מסביבו. לשעון שלי שני מחוגים חדשים. האחד של פניצילין והשני של סולפה. כל שלש שעות הם קופצים, בזה אחר זה.
"ישנת טובו" היא שואלת ומזריקה. רגע קט של פחד: תכאב או לא תכאב?
"לא עצמתי עין!"
"אל תשקרו ישנת כל הזמן! בעצמי ראיתי."
"בחיי לא! רק השבתי."
"על מה?"
"על דברים שונים."