פחדן לא יציל אותך כשאתה שוכב פצוע בשדה, ונהג מוג-לב יהפוך את הג'יפ בתעלה כשהפגז שורק מעל ראשו.
ממילא אין כל אפשרות להחזיק אדם "גמור" בחזית. הוא תמיד מוצא את דרכו לעורף. הפחד מחדד את מוחו. בית-הסוהר נראה לו בגן-עדן רחוק. ומי יחזיק בו?
"בכלל," סיכם ג'מוס את דעתו באותו ויכוח, "זה בלתי-מוסרי להחזיק פחדן ביחידה קרבית. כשכבר יוצאים הם לקרב, הם נהרגים תמיד הראשונים."
רק פעם אחת ראיתי אדם שנגמר לחלוטין. היה זה ישעיהו, בחור חמוד מבין העולים החדשים, שנגמר בזמן הפגזה. הפגז נפל לתוך החפירה בה שכב, ובגלל עיקול החפירה לא פגעו בו הרסיסים. כשראיתיו היו פניו ירוקים-אפורים, והוא היה חרש ואילם, במשך שעות רבות רעד בכל גופו.
לא כל האנשים הנגמרים הם פחדנים מטבעם. אלא שהפחדנים הכרוניים נגמרים תמיד הראשונים. אלה הם יצורים אומללים, ואין להבין כיצד הגיעו בכלל לחזית. למחלתם אין תרופה. הם פוחדים בכל פעולה מחדש, והפחד מעביר אותם על דעתם. הם מסכנים מאד.
רובנו איננו מאמינים שיכולים אנחנו להיפגע, גם אם מדברים אנו על המוות במשך שש-עשרה שעות ביממה. בלעדי אמונה מגוחכת זו לא היינו יוצאים לקרב. רק לעתים רחוקות מאד חוזר אלינו הפחד - לפני הקרב הראשון, או כשקורה משהו בלתי-רגיל, כבאותו לילה, שעה שנכנסנו בטעות לתוך הריכוז המצרי בבית-ג'מאל, או כשצולל עלינו מטוס. הפחד הוא רגש נורא. הוא הופך את הקיבה ומעביר צמרמורת בגוף. הוא עושה אותך לאדם נבזה, המוכן להפקיר כל חבר כדי להציל את עצמו. הוא עושה אותך גם לטיפש, ומשתק את כוח-הרצון שלך דוקא ברגע שאתה זקוק לו ביותר, כשרק הגבות מהירות יכולות להצילך.