יפה, במו זה שקיבל.בבר פעם, ואם יפנה לאיזה משרד ממשלתי ישלחו אותו לכל הרוחות!"
אחותי מתחממת. "ואפילו אם תחזור חי, מה יצא לך מזהו בינתיים תופסים המשתמטים את כל העמדות במדינח, וכשתהזרו הביתה יצפצפו אלה עליכם ויתנו לכם פקודות. אחרי מלחמת-העולם עלו המשתמטים לגדולה בכל הארצות, ומחיילי-החזית החוזרים עשו בעיה סוציאלית. מה אתה חושב, אצלנו זה יהיה אחרת? שנתיים אחרי המלחמה זה לא יענין אף אחד אם היית בעסלוג' או בבית-רומנוי.
אני יודע שהיא צודקת. יתכן באמת שכולנו טיפשים, ושאנחנו נמצאים בחזית כדי שהחכמים מאתנו יקימו לעצמם מדינה וישלטו בה. זהו תפקידם של הטיפשים מאז ומעולם - לשמש בגופם סולם חי, עליו מטפסים החכמים למרומי הגדולה. אחר-כך מקימים מצבות לחכמים ושוכחים את הטיפשים.
* * *
אני משלח את כולם מן החדר ונועל אותו, באמתלה שאני רוצה
לנוח.
בחדרי שורר תוהו ובוהו. שולחן הכתיבה עמוס חפצים שהבאתי עמי ב"חופשות" קודמות - מזכרות-שלל קטנות, דפים קרביים, קטעי יומן, מכתבים של חברים וכמה עשרות תמונות שהחרמתי בבתים ערביים. זהו אחד משגעוגותי - אני אוסף תמונות של פלאחים, בעיקר של ילדים ונשים, כדי להזכיר לעצמי ברבות הימים מי היו "האויבים" שלנו.
ספרי מכוסים אבק. אני מסתכל בהם בלי אהבה. נדמה לי כי בחדשי המלחמה למדתי יותר מאשר מכל הספרים האלה. ביחוד מרגיזים אותי הספרים על "אמנות המלחמה". כתבנים ארורים אלה. ששאבו את חכמתם מן הנייר, לא ידעו כלל מלחמה מהי. אחרת לא