אשמים בעצמנו שעשינו להם פרסומת ספרותית ועכשיו חושב הקהל שהם רומנטיים!"
"באמת," אומר אני, "לולא עשיתם להם פרסומת לא היה איש יודע על קיומם. חבל שאנשי החזית אינם יודעים להעריך את שרותכם!"
"הם מוסתים!" הוא מתרגש ומרים עוד יותר את קולו הגבוה.
"הסוף יהיה שכל פרחח שהיה במקרה בחזית יחשוב שיש לו פריבילגיות. צריכים לסלק את המסיתים, ואז יהיה הכל בסדר!"
"אולי בכל זאת תניחו להם לסיים את הקרבות לפני שתשימו אותם בבית-הסוהר?"
"צריכים לסלק את המסיתים," הוא מתעקש.
"אין התנגדות, אבל אל תשכח לשים שלט בחזית שהקרבות נדחים עד להודעה חדשה!"
מכרי השיכור לוחש באזני מה דרגתו ותפקידו של כל אחד מן המסובים כאן. אם לשפוט לפי הדרגות, הרי אפשר להרכיב מיושבי השולחן את חבר המפקדים של גדוד קרבי.
אחד הקצינים בקצה השולחן מפליג בינתיים בניתוח אסטראטגי מקיף, כשהוא מסמן מפעם לפעם את התכניות שלו בעט נובע על המפה.
"קודם כל צריכים להתקדם עד לירדן", הוא אומר. "את ג'נין ושכם אפשר לקהת בקלות..."
"ובכמה קרבנות אתה חושב שזה יעלה?" אני שואל בעדינות.
"זה לא חשוב!" הוא מכריז בתנועת-יד גראנדיוזית. "בשעות היסטוריות אסור לעשות חשבון של קרבנות. הנוער שלני מוכן לכל קרבן!"
הוא נראה לי כבן עשרים וארבע, ואני מתאר לי כיצד היה נראה כטוראי בחיל-הרגלים בשעת הסתערות.
"החזית בדרום אינה פעילה למדי..." ממשיך האיסטראטג-