החובב מבית-רומנו. אני שיכור במקצת ועולה בי רצון כביר להכות אותו. אם תתפוס אותי המשטרה הצבאית יתגלה שאני נמצא בעיר בלי רשות.
"בואי, אלווה אותך הביתה," אני מציע לג'וקי.
"אני עוד רוצה להישאר קצת," היא מפצירה. החברה המפוארת של בעלי הדרגות והשמות המפורסמים עשתה עליה רושם, והיא רוצה להשתמש בהזדמנות כדי "לעשות הכרה" עם כל המסובים.
"אני יכול לקחת אותך אחר-כך במכוניתי הביתה," מציע כובש-הירדן, ומצביע על מכונית צבאית.
"מצוין!" אני אומר.
"לא תכעס עלי?" שואלת ג'וקי, מתוך נימוס.
"להיפך, להיפך," אני מרגיע אותה. ברוך השם, אוכל ללכת לישון מבלי ללוותה הביתה. עוד נותרו לי חמש שעות.
"כאמור," ממשיך האסטראטג, "אחרי שנכבוש את ג'נין ורמאללה נוכל לפתוח בתנועת-מלקחיים..."