"אפילו את החתיכות הכי טובות שולחים להם", מעיר הצוציק
אנחנו שונאים במיוחד את הבחורות של חיל-האויר, מפני שברובן הן יפות מן הבנות שלנה ואינן רוצות ללכת אתנו.
"מה יהיה חילזון ברבים?" שואל נחצ'ה את קבאב.
"חילזונות", מתרעם קבאב בתמימות מעושה.
"פויה!" מתרעם נחצ'ה. "אל תשתמש במלים גסות. לא חיל-זונות אלא חיל-אויר!"
"התביישו לכם!" קוראת בחורה בלונדית, היושבת עם עוד שלוש כמוה ליד שולחן סמוך. "רק יודעים לטנף את הפה שלהם, וזה הכל!"
"זה לא מוצא חן בעיניך?" שואל נחצ'ה. הוא פונה אל טרזן בתמהון רב. "זה לא מוצא חן בעיניה".
"חכי, פה את יכולה להרים את האף מפני שיש תמיד מאה בחורים על כל בחורה. אבל כשתצאי מן הצבא לא יסתכל עליך אף אחד!"
"זה תמיד ככה", מלמד אותנו סאנשו. "חוק של היצע וביקוש!"
"די, שימו אותן בספירט", מתערב ג'וקר. "אין לכם כבר על מה לדבר? מנין לך האקדח היפה הזה?"
נחצ'ה מלטף את האקדח שלו באהבה. "אתה זוכר את הרובה
האנגלי שמצאתי אצל ההרוגים אחרי ההתקפה על בית-סאראח?"
"בודאי", נזכר ג'וקר. "נשק נטוש. צריך למסור אותו למהסן הגדוד".
"שישקו לי!" נחצ'ה מלווה את הפסוק הזה בג'סטה מתאימה "לקחתי אותו לקיבוץ הקרוב והצעתי להם להחליף את הרובה באקדח. מה אתה חושב? הם קפצו על זה. בימי הסליק היו צריכים אקדחים, אבל כעת הם רוצים רובים, ובן-גוריון לא נותן להם. צריך לדעת להסתדר, זה הכל!"