בחילה. אולם בלעדיו אי-אפשר היה להרגיש שמתה.
בקצה הכפר ישנו גרנות ענקיות. מצוין. יש מה לשרוף. אם אינך סובל מהתקפות פילוסופיות, אין לך מלאכה משעשעת יותר. היא מצריכה מומחיות רבה, שהאדם רוכש אותה רק מתוך נסיון של ימים רבים. יש להעלות אש קודם כל בצד המוסתר מן הרוח. גם אז אין בטחון שהגורן תישרף כולה. יש ונשרף רק הלק, ואז אפשר להצית את החלק השני בסיור הבא.
כעבור רבע שעה בוערות כל תריסר הגרנות. מחזה מרהיב עין, ממש אסתטי. ברגעים כאלה אתה מבין לנפשו של נירון קיסר, וגם לנפשם של טימור-לנג והוואנדאלים. מרוב התלהבות ניגשים ג'מוס וחבר הקיבוץ האורח אל בתי-החימר הסמוכים ומציתים גם אותם.
* * *
הלאה. עלינו לסייר את שטח הגבעות המשתרע מזרחה, בכוון לכפר רומייל.
בעברנו את הרכס השלישי עומד לפנינו חמור. אין זה מטבעו של חמור להתהלך לבדו. יש אנשים בסביבה. בובי, המם-מם הצעיר שלנו, ממריץ אותנו להתקדם. אולם אין אפשרות לכך. הצוציק כבר שלף את האקדח שלו וקפץ מן הג'יפ. אנו מסתכלים במחזה בענין. האם אפשר בכל זאת להרוג חמור בפי. בי. קטן כזה?
"הוא לא ימות," מנבא קבאב.
"נראה," סאנשו דוחה את פסק-דינו.
הצוציק ניגש אל החמור בזהירות עד למרחק של מטר, מרים את הכלי ותוקע בו כדור בין העינים. החמור מרים את הראש ומסתכל בצוציק כאילו מתוך רחמנות, מבלי להראות כל סימן שקרה לו משהו.
אנחנו צוחקים.
הצוציק מתרגז ותוקע בראשו של החמור כדור שני, שלישי, רביעי וחמישי.