פ רק ז.
אני מסתכל בשעון. ארבע חסר עשר דקות.
בארבע צריכה רחל להזריק בי את הזריקות.
עוד עשר דקות. שש מאות שניה. שש מאות נשימות-חריקות של שותפי לחדר.
האם לא ייגמר הלילה הזה לעולם?
שש דקות... בשש דקות יכול להסתיים קרב, יכולים ליהרג עשרות ולהיפצע מאות איש. התקפת הג'יפים במשלט 125, שהכריעה את גורל החזית, ארכה פחות משש דקות. בשש דקות אלה שכלו הוריו של נינו את טעם חייהם והפך פינחס נכה לכל ימי חייו. בשש דקות השתנה גורלן של עשרות משפחות. זה נושא לספר - לתאר את חייהן של משפחות אלה. את חייה של כל אחת מן המשפחות יש לתאר פעמיים - פעם אחת כיצד היו נמשכים חייה לולא שש דקות אלה, ופעם שנית כיצד נמשכים חייה באמת. הצעירה שבדאמייטה לא תינשא לקפטן הצעיר שנהרג, פנחס לא יהיה עוד אלוף ישראלי לרי-צת-מרחקים, איש לא ישיר את עשרות המנגינות אשר נינו היה מחברן לוא נשאר בחיים, וארושתו תשכח, במרוצת הימים, כי כמעט נישאה לקומפוזיטור.
בכל דו"ח של קרב רושמים את האבידות - כלי-נשק, תחמושת, הרוגים, פצועים. אך מי רושם את האבידות האמיתיות - השירים שלא חוברו, הספרים שלא נכתבו, ההישגים שלא הושגו, ההמצאות שלא הומצאו מפני שאדם נתקל בכדור, שמחירו חמש פרוטות, לפני שהספיק לעשות משהו?