לא! לא לחשוב על זה! הפצע יתחיל שוב לכאוב!
היכן רחל? הלא השעה ארבע. רחל, בואי מהר...
* * *
הנה רחל. רעננה ומחייכת. השד יודע כיצד היא יכולה עוד לחייך. הרגל? לא, אין מתרגלים. זהו שריון מקצועי. "אני לובשת חלוק, אני אחות, אינני יכולה להתרגש!"
מספרים על אחות אחת שעבדה כל היום בחדר-הניתוח ועזרה לרופא המנתח לקטוע אברים ולתפור קרעי בשר אדם. בערב פשטה את החלוק, יצאה לכביש והתעלפה בראותה כלבלב שנדרס. היא היתה מחוץ לתפקיד...
"איך ישנת?" מחייכת רחל.
"לא ישנתי!"
"אתה ילד נורא-נורא-נורא רע", היא נוזפת בי.
"כן, אמא'לה!"
"בתור עונש תתן לך אמא שתי זריקות",
"אין כבר מקום ברגליים!"
"אמא תמצא!"
פעם התאהבו גברים בבחורות שידעו לבשל ולסרוג גרביים. אחר-כך התאהבו בעלמות שהטיבו לנגן על פסנתר ולקשקש צרפתית, אני מוכן להתאהב ברחל אך ורק בגלל כשרונה להזריק זריקות.
"ועכשיו התינוק שלי יהיה ילד נורא-נורא-נורא טוב ויישן".
"אז לא תתני לי עוד עונש של זריקות?"
"לא, אתן לך זריקות כפרס!"
"אבל אני לא יכול לישון. באמת לא!"
"אז אמא תשיר לך שיר-ערש, טוב?"
"טוב".
"מה רוצה התינוק שאשיר לו?"