חמים שוטפים, חשמש מחממת את גופי. תענוג לחיות. דרושה מלחמה כדי ללמד את האדם להעריך את התענוגות הפשוטים של החיים. מעט שמש, מעט מים, מעט התפרקות של שרירים.
"שופעות עיניך אור ירוק, והן כשתי אבני ברקת..."
אני מסבן את אברי בזהירות. אני עושה זאת כחייל וותיק -
מסבן כל אבר לחוד ושוטף אותו במים, לפני שאני ניגש לסבו את האבר השני. יש לי נסיון עשיר מאד במקלחות צבאיות. המים עלולים להיפסק ברגע הקריטי ביותר. פעם נשאר נחצ'ה בלי מים בשעה שכל גופו היה מסובן יפה. היינו נאלצים לאסוף מימיות מלאות בכל המחנה' והפנינים שנפלטו מפיו של נחצ'ה באותה שעה היו יכולות לשמש בסיס רחב למלון הגידופים של ועד הלשון.
איזו יצירת פלא, גופו של אדם. הוא מסוגל למאמצים עצומים,
הוא מצדד בחושים עדינים ביותר, אשר כל אחד מהם הוא פלא בפני עצמו. וכל זה יכול ליהפך בין רגע לערימה מגעילה של בשר נטול-חיים...
"היי-היי, בוי!"
ג'וקר נכנס למקלחת. הוא פושט את בגדיו, מותח את שריריו ומושיט יד ענוגה כדי לחוש את קור המים.
"בררררר!"
גופו מכוסה פצעים קטנים ושריטות, כגופי. הקורם עודו מבוסס על החכמה הצבאית הישנה לפיה חשוב יותר "לשפשף" את גוף המפקד מאשר לפתה את שכלו. מישהו סבור, כנראה, שאלופי מצעד וריצה חשובים לצבא יותר ממפקדים המסוגלים לחלץ את אנשיהם מתוך משברים קרביים בלתי-צפויים.
"לבי צמא לרגע שקט, נוסעת את רחוק-רחוק..."
"שאנס בשבילנו!" מתפעל ג'וקר. "מה זה? קונצרט?"