,בטח יזם שמים סודר,!" מכריז מונדק בקול רם. "מאז באתי לקורס המטונף זה לא עומד אצלי!"
"אצלך זה לא עמד אף פעם", מלגלג הטבח.
"אז למה זה עמד אצלי ביום הכיפורים?"
"ביום הכיפורים זה היה אצבע אלוהים", מנחם אותו הטבח.
"לאלוהים שלך יש כנראה הרבה אצבעות!" הפעם זוכה מונדק לרעם של צחוק. האנשים שמחים לנקום את נקמת קיבתם שנשארה ריקה ביום ההוא.
"אתה רוצה שאוכיח לך שיש סודה בטה?" מתערב ג'מוס. "אז תשמע. שלשום יצאנו להתאמן במכונת ויקרם, ופתאום אנחנו מרגישים שהמכונה דולפת ואין מים לקירור הקנה. נו, מה יכולנו לעשותו במימיות שלנו היה הטה מארוחת הבוקר, אז שפכנו אותו לתוך המכונה אתה יודע מה קרה?"
"מה?"
"הקנה התכופף!"
הטבח ממצמץ בעיניו ומנסה להבין את הבדיחה. אין הוא מחונן בחוש הומור. פתאום הוא תופס את העוקץ.
"יש לכם מוח כמו ג'ורה סתומה", הוא קובע ברוגז. "הסתלקו כבר ותנו לאחרים לגשת!"
יש לנו מקומות מיוחדים, אשר איש לא יעז לשבת עליהם.
אנחנו יושבים לשולחן הראשון, סמוך לשולחן הקצינים, כשגבינו אליהם. בצורה זו יכולים אנחנו "לפקח" על כל הנעשה באוהל. לג'וקר שמור מקום לידנו.
אט-אט מתמלא האוהל. גם הקצינים נכנסים בזה אחר זה,
יושבים ליד מנותיהם המוכנות ומנסים לפלרטט עם במבי, הסועדת ליד שולחנם.
באוהל מדברים רק על נושא אחד: ההתקפה הגדולה שהחלה