מוזר, ראשו היה מונח על ידו, כאילו נרדם. ילד קטן, שתעה בדרך ושכב לישון בצד הדרך.
האם - בנך יגע ונח לו.
בין פרחי השדה הוא נרדם.
אני לבנך שם הצדעתי
כי היה היה - אדם.
אדם - מלה מוזרה. אין בני-אדם בדורנו. יש גרמנים. אנגלים, רוסים, ערבים ועברים. אין להם זכות קיום, אלא במסגרת אומותיהם. עוד בעריסתו לומד התינוק לקפוץ "דום". עברי אתה - עמוד דום! מותר לך לשיר שירי-ילדים ולקרוא ספרי-ילדים שהאומה הכינה לך - עמוד נוח! גם מותר לך לשחק - משחקי-מלחמה, כמובן. בבית-הספר לומד אתה איך הרגו או נהרגו בני עמך מאז בריאת העולם. השאר אינו חשוב - שורה אחת, מדר! שים לב כיצד מתנהגים בני עמך המבוגרים. בבוא היום תצטרך לחשוב, לדבר ולנוע בדיוק כמותם - לימין 'שר! המנהיג הדגול החליט לגמול לך חסד ולהעיף בך מבט - לשמאל שור! המולדת בסכנה, פראי-האדם החליטו להכחידנו, האומה זקוקה לך - ריצה, רוץ!
אם יש לך מזל, יימשך הדבר שמונים שנה.
המארוהאים שרים. אין דבר, ישירו נא. מחר בבוקר, כשאצווה להם לחפור שוחות, יבכו. השירים הצרפתיים יפים, אף כשאינך מבין אלא חלק מתוכנם. הם צוהלים, הם רוננים. לנו אין שירים כאלה. כל שירינו עצובים ונוגים, אפילו שירי הלכת. זוהי השפעה סלאבית. ואולי זה גם היה צריך להיות כך. אנו יודעים להתלוצץ, להמציא בדיחות, אף כשאנחנו מהוממים מסבל ועייפים עד מוות. אולם לצהול איננו יודעים. דור בלי רננה אנחנו, בלי חדוות-חיים. איננו יודעים ליהנות מן החיים, לחוש בצדדיהם הקלילים, להשתעשע סתם. שעשועינו היו תמיד עלובים. קולנוע, ריקוד מטומטם, ואחר-כך מעט